ההימור הכשר

העונה שעברה הייתה מתסכלת עבור דאלאס. הקאובויס לא הצליחו לעבור את סך הניצחונות שנקבע להם, וסיימו עם מאזן של 7-9-1 שהשאיר טעם מר. אבל אם מסתכלים מעבר לשורה התחתונה, קשה להתעלם מהתחושה שמדובר בקבוצה טובה בהרבה ממה שהמאזן שלה שיקף. בדיוק בגלל זה, כדי לעבור את רף ה־8.5 ולחזור למרוץ הפלייאוף ב־NFC, לא נדרשת מהפכה – מספיק צעד קטן אחד קדימה מדאק פרסקוט והחבורה שלו. ההתקפה של דאלאס יכולה בהחלט להיות אחת הטובות בליגה, ועם רצפה גבוהה במיוחד: פרסקוט יציב ומנוסה, קו התקפה איתן, וצמד רסיברים דינמי – סידי לאמב וג'ורג' פיקנס – שמסוגל להכאיב לכל הגנה.

והמספרים תומכים בזה בגדול. בעונה שעברה דאלאס דורגה בחמישייה הפותחת של כל הליגה גם ב־EPA לכל מהלך וגם ב־EPA המשוקלל לכל דרייב – מאחורי הראמס, הבילס, הפטריוטס והפקרס בלבד. במילים אחרות, גם כשהמאזן לא שיקף זאת, ההתקפה כבר תפקדה ברמה של קבוצות צמרת. כל עוד הליבה של הסגל תישאר בריאה, אין באמת סיבה להניח שההתקפה הזו לא תחזור לייצר נקודות בשפע – ואיתן, ניצחונות.

הצד ההגנתי היה בשנים האחרונות החוליה החלשה של דאלאס, אבל דווקא שם טמונה הסיבה לאופטימיות השנה. הקבוצה עברה שיפוץ יסודי – גם בסגל וגם בצוות האימון. כריסטיאן פרקר מונה לקואורדינטור ההגנה הצעיר בתולדות הקאובויס, והוא יוביל מערך שחיזק את לחץ הפאס עם צירופו של ראשן גארי, בזמן שהטירון המסקרן קיילב דאונס והסייפטי ג'יילן תומפסון צפויים לתרום כבר מהרגע הראשון במערך האחורי. זו לא הגנה שנשארה במקום – זו הגנה שעברה מתיחת פנים של ממש.

נכון, בלוח המשחקים מחכים כמה מסעות חוץ קשים, אבל כל עוד הקאובויס יעשו את שלהם בבית – ושם הם מצוינים בשנים האחרונות – הם אמורים להיות בעמדה טובה לרשום 10 ניצחונות ומעלה ולחזור לפוסט־סיזן. Over 8.5 הוא לא הימור על נס, אלא על ההיגיון הפשוט: קבוצה עם התקפת עילית, הגנה משודרגת ויתרון בית חזק, שכל שנותר לה הוא להישאר בריאה כדי לעבור רף נמוך יחסית.

יש עונות שבהן נדמה שבתי ההימורים פשוט לא מבינים מה עומד לקרות, והעונה של הבנגלס היא בדיוק אחת מהן. ג'ו בורו חוזר בריא לחלוטין אחרי עונה שנקטעה, וכל מי שראה אותו משחק כשהוא בריא יודע שמדובר באחד הקוורטרבקים הטובים בליגה – כזה שכבר הוביל את הקבוצה עד לסופרבול. ולצדו? צמד הרסיברים הטוב ביותר ב־NFL: ג'מאר צ'ייס וטי היגינס. זה שילוב שמסוגל לפרק כל הגנה בליגה. כשהבורו בריא, ההתקפה של סינסינטי לא רק מייצרת נקודות – היא אחת ההתקפות הקטלניות ביותר בפוטבול. לכן, Over 10.5 ניצחונות הוא לא הימור על נס, אלא הימור על ההיגיון הפשוט: תנו לאחד הקוורטרבקים הטובים בעולם להישאר בריא, והניצחונות כבר יגיעו.

מה שהופך את ההימור הזה לאטרקטיבי עוד יותר הוא שסינסינטי לא ישבה בחיבוק ידיים בכל הנוגע להגנה – הצד שהכשיל אותה בשנים האחרונות. היא צירפה את דקסטר לורנס, אחד התאקלים ההגנתיים הדומיננטיים בליגה, ואת הסייפטי בריאן קוק כדי לחזק את הקו האחורי. הגנה שדורגה במקום ה־27 בליגה בנקודות לדרייב מקבלת כעת חיזוק משמעותי, וזה בדיוק ההבדל בין קבוצה שמפסידה משחקים צמודים לקבוצה שיודעת לסגור אותם. תוסיפו לזה לוח משחקים שנחשב לאחד הנוחים בליגה, עם מפגשים מול קבוצות כמו הפלקונס, הבאקנירס והסיינטס, ואת יתרון הבית בפייקור סטדיום – שם הבנגלס מחזיקים במאזן ביתי מצוין לאורך השנים – ותקבלו תמונה שמעידה על דבר אחד: הרבה ניצחונות.

ועכשיו לחלק הכי מעניין – הערך. הקו נפתח על 10.5 ניצחונות, ובמקביל בתי ההימורים מתמחרים את הבנגלס ב־180- כדי להעפיל לפלייאוף, כלומר הם כבר רואים בהם קבוצה חזקה ומועמדת רצינית. ובכל זאת, את ה־Over 10.5 הם עדיין מציעים ביחס של +115. זו בדיוק הסתירה שיוצרת הזדמנות: אתה מקבל יחס חיובי על תרחיש שהשוק עצמו כבר רומז שהוא צפוי לקרות. עשרה דולרים הופכים ל־21.50 על קבוצה עם ג'ו בורו בריא, צמד הרסיברים הטוב בליגה, הגנה משודרגת ולוח משחקים נוח. זה לא הימור שמבוסס על תקווה – זה הימור שמבוסס על היגיון. הבנגלס בנויים לנצח עכשיו, בורו רעב לעוד ריצה לסופרבול, וכל הסימנים מצביעים לאותו כיוון. Over 10.5 ניצחונות הוא לא רק הימור טוב – הוא אחת ההזדמנויות הטובות ביותר על הלוח.

יש שחקנים שבתי ההימורים פשוט מפספסים, ורובן ביין ג'וניור הוא הדוגמה המושלמת לכך. הבאקנירס בחרו בו במקום ה־15 בדראפט, אבל כמעט כל האנליסטים בליגה מסכימים על דבר אחד: זו הייתה גניבה לאור יום. ביין נחשב לכישרון של טופ 10, והמאמן טוד באולס עצמו אמר שהם היו בטוחים שהוא ייחטף הרבה לפני הבחירה שלהם – ובסופו של דבר הוא פשוט נפל לידיהם. במיאמי הוא היה סיוט לכל התקפה יריבה, שחקן שכל תוכנית משחק נבנתה סביב הניסיון לעצור אותו, עם סגנון משחק פיזי, אגרסיבי ויכולת נדירה לייצר לחץ על הקוורטרבק ולהרוס קווים התקפיים. זה לא פוטנציאל תיאורטי – זו דומיננטיות מוכחת ברמת המכללות, שמגיעה עכשיו ל־NFL עם כל הכלים להצליח כבר מהיום הראשון.

מה שהופך את ההימור הזה לכל כך מעניין הוא השילוב בין כישרון להזדמנות. ביין לא צפוי להילחם על דקות משחק – הוא צפוי לפתוח כבר מהשבוע הראשון כאאוטסייד ליינבקר לצד יאיא דיאבי, בתוך ההגנה האגרסיבית של טוד באולס, שנבנתה בדיוק כדי לשחרר פאס־ראשרים כמוהו. הוא יקבל הרבה סנאפים, תפקיד מרכזי, ומאמן שכבר הצהיר כמה הוא אוהב את האינטנסיביות והפיזיות שבה הוא משחק. בנוסף, יש כאן גם נתון היסטורי שקשה להתעלם ממנו: שישה מתוך עשרת הזוכים האחרונים בפרס Defensive Rookie of the Year היו פאס־ראשרים – עמדה שמייצרת את הסטטיסטיקות שהמצביעים אוהבים, ובראשן סאקים. זה בדיוק המסלול שהוביל שחקנים כמו ניק בוסה, מיקה פרסונס וויל אנדרסון לזכייה בפרס.

וכאן נמצא הערך האמיתי. ביין כבר מדורג כמועמד השני לזכייה ב־DROY, עם יחס של +500 עד +550. כלומר, גם בתי ההימורים עצמם כבר מזהים אותו כאחד משני המועמדים המובילים לזכייה, ועדיין מציעים עליו יחס גבוה מאוד. עשרה דולר יכולים להפוך ל־60 דולר ומעלה על שחקן שצפוי לפתוח מהיום הראשון, משחק בעמדה שמייצרת מספרים, בהגנה שנבנתה בדיוק עבורו, ואחרי שהוכיח דומיננטיות ברמה הגבוהה ביותר במכללות. זו לא זריקה באפלה על רוקי אלמוני – זה הימור על אחד הפייבוריטים, במחיר של אנדרדוג. כשהכישרון, ההזדמנות, ההיסטוריה של העמדה ושיטת המשחק כולם מצביעים לאותו כיוון, קשה שלא לאהוב את הערך שיש כאן. רובן ביין ג'וניור בנוי לפרוץ כבר בעונת הרוקי שלו – ועכשיו זו ההזדמנות לתפוס את היחס לפני שהוא ייעלם.

ב־+1200 יש כאן ערך אמיתי על פרס רוקי ההתקפה של השנה. בוגר USC נוחת בפילדלפיה בתפקיד שקשה לחלום על טוב ממנו – למעשה המחליף של איי־ג'יי בראון בהתקפה שכבר כוללת את הקוורטרבק ג'יילן הרטס, הראנינג בק סאקוון בארקלי והרסיבר דבונטה סמית'. כלומר, הוא מגיע ישר לתוך מכונה התקפית משומנת.

מובן שלימון לא יהיה מוקד ההתקפה – אבל דווקא שם היתרון: ההגנות היריבות יצטרכו קודם כול להתמודד עם בארקלי וסמית', מה שישאיר ללימון הרבה מרחב לעבוד בו. וזה שחקן שיודע לנצל מרחב: בעונתו האחרונה במכללות הוא צבר 1,156 יארדים ו־13 טאצ'דאונים (11 במסירה, 2 בריצה). כישרון כזה, בסביבה כל כך טובה, הוא מתכון לפריחה – ובמחיר של +1200, הימור ששווה לקחת.

כשמסתכלים על ראש טבלת היחסים, קשה להתעלם מהדומיננטיות של וויל אנדרסון ג'וניור בשנים האחרונות. בעונה שעברה הוא רשם 12 סאקים ו־54 תיקולים בסך הכול, וזאת אחרי עונה של 11 סאקים ו־37 תיקולים. במילים אחרות – כוח יציב ועקבי, בדיוק הפרופיל שמנצח פרסים כאלה.

והכי חשוב: אנדרסון עומד בראש מה שנחשב להגנה הטובה בליגה. היוסטון טקסנס יישענו שוב ושוב על ההגנה שלהם, ואם הם יסיימו עם מאזן דו־ספרתי ויכתירו את עצמם כאלופת ה־AFC South – זה ברובו יהיה בזכות היכולת של אנדרסון להגיע לקוורטרבק ולהוביל מערך עילית לעוד עונה מיוחדת. ב־+750, זה מחיר ששווה לקחת עליו סיכון.

סביב הבנגלס יש השנה המון רעש וציפיות, ואם סינסינטי אכן תעמוד בהן – זה יתחיל מהתקפה שחוזרת לעצמה. הקשר בין ג'ו בורו לג'מאר צ'ייס הוא כבר מהמשומנים בליגה: חמש עונות של שותפות שממשיכה לפרוח, ועכשיו היא פוגשת לוח משחקים נוח במיוחד, עם לא מעט הגנות פאס בעייתיות בלשון המעטה. כשהתנאים כאלה, צ'ייס פשוט בנוי לייצר מספרים.

וכאן העיקר: כל עוד בורו יעבור עונה מלאה ובריאה, אין סיבה שצ'ייס לא יחזור על מה שראינו ב־2024 – עונה של מעל 1,700 יארדים מסירה ו־17 טאצ'דאונים מפלצתיים. אחד הרסיברים הטובים בעולם, במצב אידיאלי, עם הקוורטרבק שמכיר אותו הכי טוב. ב־+1000 זה בדיוק סוג היחס שכדאי לתפוס לפני שהוא נסגר – ההזדמנות לתפוס את צ'ייס מבסס את עצמו מחדש ככוח שאי אפשר לעצור.

קודם כול, בשוק של מאמן השנה אני לא אוהב להמר על הפייבוריטים – הערך פשוט לא נמצא שם, ואם הוא כן, זה החריג ולא הכלל. איפה מתחיל להיות מעניין? בערך מאזור ה־+1500 ומעלה. ובדיוק שם יושב ג'ו ברֵיידי. נכון, בבאפלו הציפיות תמיד גבוהות כשג'וש אלן מתחת למרכז – אבל עם מאמן ראשי בעונת הבכורה שלו התמונה קצת שונה: מאמנים חדשים נוטים לקבל "נקודות בונוס" מהמצביעים.

ואם ברֵיידי יחזיר את הבילס לצמרת ה־AFC East – אחרי שניו אינגלנד חטפה את התואר ב־2025 – הוא בהחלט ייכנס למרוץ על הפרס. ולמה שלא? באפלו צירפה את די־ג'יי מור כדי לתת לאלן עוד נשק התקפי, וההגנה אמורה שוב להיות איתנה. ובואו נהיה כנים – הפטריוטס כנראה ייראו פחות טוב ממה שהיו ב־2025. ב־+1500, זה בדיוק סוג ההימור ארוך־הטווח עם ההיגיון שמאחוריו.

כל עונת MVP מתחילה עם קוורטרבק שתמיד היו לו הכלים — ועם סיטואציה שסוף סוף מצליחה להשתוות לרמת הכישרון שלו. וזה בדיוק המקום שבו ג'סטין הרברט נמצא ב־2026. מבחינה פיזית, אף פעם לא היה ויכוח: היד שלו היא תותח, כדור העומק שלו הוא הטוב ביותר בפוטבול, ובגובה 1.98 מטר, עם ניידות נדירה, הוא מסוגל להאריך מהלכים ולייצר יארדים משמעותיים גם עם הרגליים. מה שהיה חסר אף פעם לא היה האיש שזורק את הכדור — אלא כל מה שהיה סביבו. השנה, התירוץ הזה כבר לא קיים. הצ'ארג'רס הקיפו אותו בנשקים אמיתיים: לאד מקונקי, שמגיע אחרי עונת פריצה של 800 יארד, קוונטין ג'ונסטון בריא שמותח את המגרש, דייוויד נג'וקו כמפלצת ברד זון בעמדת הטייט אנד, והרוקי אומריון המפטון, רץ כוח שיורד חזק בין התאקלים וגורם להגנות לכבד את משחק הריצה. בפעם הראשונה בקריירה שלו, להרברט יש ארסנל שלם — ועונות MVP נוצרות בדיוק כשהכישרון העילית סוף סוף פוגש תמיכה ברמת עילית.

לא פחות חשוב, הדבר שפגע בו בשקט לאורך כל הדרך מתחיל סוף סוף להיפתר. הרברט ספג 54 סאקים אכזריים בעונה שעברה ועדיין סיפק מספרים; עכשיו קו ההתקפה שוב שלם, עם הטאקלים האיכותיים רשון סלייטר וג'ו אלט שחוזרים מפציעות, ובנוסף צורף סנטר ברמה גבוהה מאוד בפאס פרוטקשן, טיילר ביאדש. אם תורידו את כמות הסאקים אפילו בשליש, אתם לא רק מגנים על הבריאות שלו — אתם פותחים בפניו רמה שלמה נוספת של תפוקה: דרייבים ארוכים יותר, רד זון שמתפקד כמו שצריך, וכדורי עומק שיכולים להפוך משחקים טובים למשחקים אגדיים. תחת התוכנית של ג'ים הארבו, זאת קבוצה שנבנתה כדי לשלוט במשחקים, להישען על משחק ריצה אגרסיבי ופיזי, ואז להשתמש בפליי אקשן כדי לאפשר להרברט להעניש את ההגנה. זה בדיוק המתכון שהופך קוורטרבק מצוין לקוורטרבק בעל הערך הגבוה ביותר: יעילות, נפיצות, ושיטה שמותאמת לחוזקות שלו במקום לבקש ממנו להציל את הקבוצה לבדו.

ואז מגיע החלק שהמצביעים פשוט לא יכולים להתעלם ממנו — הסיפור. פרס ה־MVP הוא גם פרס של נרטיב, והסיפור של הרברט פשוט מושלם: קוורטרבק פרנצ'ייז מוכשר בטירוף, שבמשך שנים היה בצל ולא קיבל מספיק קרדיט, ועכשיו סוף סוף בריא, סוף סוף מוקף בכישרון, וסוף סוף מנצח. תנו לו בערך 4,500 יארד במסירה, יותר מ־35 טאצ'דאונים, ועוד יותר מ־300 יארד על הקרקע עם הרגליים — ואז תחברו את זה לקבוצת צ'ארג'רס שמוכנה לנצח יותר מ־12 משחקים ולטפס בצמרת הדירוג של ה־AFC — וקיבלתם בדיוק את הפרופיל שבדרך כלל זוכה בפרס הזה. ה־MVP כמעט תמיד הולך לקוורטרבק הטוב ביותר באחת הקבוצות הטובות ביותר, וכל הסימנים מצביעים על כך שלוס אנג'לס מוכנה לעשות את הקפיצה הזאת. הכישרון תמיד היה שם. ב־2026, הסיטואציה, הבריאות, הנשקים והסיפור — כולם מגיעים ביחד. זאת השנה של ג'סטין הרברט לקחת את הכתר.

שני הימורי עתיד לזכייה בסופרבול 61, שניהם ביחס מפתה של +2000.

דנבר ברונקוס (+2000). היחס על דנבר לזכייה העונה? חוסר כבוד. הברונקוס קרוב לוודאי היו משתתפים בסופרבול 60 אלמלא הפציעה של בו ניקס בסיבוב הדיוויז'ן בפלייאוף. במקומו, המחליף ג'ארט סטידהאם ואחת ההגנות הטובות בליגה ניסו – אבל לא הצליחו לעצור את הפטריוטס במשחק גמר ה־AFC המושלג, וגם זה כשניו אינגלנד בקושי שרדה (10-7). דנבר שלטה במחצית הראשונה, הגבילה את התקפת הפטריוטס ל־67 יארדים בלבד, אבל ההתקפה שלה פשוט לא ידעה לממש.

ההגנה של דנבר עמוסה בכישרון כתמיד, ולטעמנו זו הקבוצה המוכשרת ביותר בכל שלוש הרמות ב־AFC. הם הובילו את הליגה בשיעור סאקים (10.43% מהמהלכים) והגבילו יריבים ל־18.5 נקודות למשחק בלבד. הפוקוס של האוף־סיזן היה רציפות: הם החתימו מחדש כמה כוכבים ודאגו שאותה חבורת עילית תחזור. המהלך הגדול היה בהתקפה – צירוף הרסיבר המעולה ג'יילן וודל, שעבר את רף ה־1,000 יארד בכל אחת משלוש עונותיו הראשונות. ברור שהבעלות וההנהלה קונות את הדרך של שון פייטון, שקיבל הארכה ל־5 שנים, ושחקנים אף הסכימו להורדות שכר כדי לחזק את עומק הסגל. גם אם ניקס חוזר מפציעה, הוא עדיין התאמה מושלמת להתקפה של פייטון. בתחזיות שלנו דנבר היא מועמדת טופ 3 והקבוצה הטובה ביותר ב־AFC – ולכן הערך כאן פנטסטי.

סינסינטי בנגלס (+2000). זו יכולה להיות עונה מיוחדת לג'ו בורו ולבנגלס. להגיד שהמאמן זאק טיילור וההנהלה "השקיעו בהגנה" זו הבנה בחסר – הם שינו אותה מהיסוד. הבולט מכול: רכישת התאקל דקסטר לורנס, אחד השחקנים הפנימיים המאיימים בליגה – אבל דווקא העומק שנוסף הוא המרשים באמת. הם החתימו את התאקל הוותיק ג'ונתן אלן, הוסיפו אדג' ראשר בדמות בויה מאפה (שזה עתה זכה בסופרבול עם סיאטל), ושדרגו משמעותית את המערך האחורי עם הסייפטיז בריאן קוק וקייל דאגר והקורנרבק ג'סייר טיילור. גם בדראפט הם הוסיפו שכבות לחזית ההגנה, כולל הפאס־ראשר קאשיוס האוול בסיבוב השני.

וכדי לשמור על בורו, הם החתימו מחדש את הלפט־טאקל אורלנדו בראון ג'וניור בהארכה עד 2028, ומובן מאליו שהם עמוסים בכישרון התקפי. אבל הכי חשוב: כבר בעונתו המלאה הראשונה כפותח (2021), עם הגנה בינונית לחלוטין ובלי רמת ההגנה על הקוורטרבק שיש לו היום, בורו הוביל את הבנגלס עד לסופרבול. על הנייר, זה הסגל הטוב ביותר – ובוודאי ההגנה הטובה ביותר – שהיו לו אי פעם. אנחנו יודעים שהבחור מיוחד; הבעיה הגדולה שלו הייתה תמיד הבריאות (7 פציעות בולטות ב־6 עונות). בשנה שעברה זו הייתה טרף־טו בשבוע 2, שקטעה עוד קמפיין מבטיח; הוא חזר והוביל למאזן 5-3, אבל הפלייאוף כבר היה מחוץ להישג יד. וה־AFC North בתקופת מעבר: בפעם הראשונה מזה שני עשורים, בפיטסבורג אין את מייק טומלין; הראבנס מקווים לפתוח עידן חדש אבל המאמן הטרי ג'סי מינטר סוחב ציפיות ולחץ עצומים, והצלחה בדרך כלל לוקחת זמן; והבראונס הם, ובכן, הבראונס. לסינסינטי יש סיכוי אמיתי לעשות נזק – ואם בורו יגיע לפלייאוף, אין קוורטרבק שנסמוך עליו יותר.

סיאטל מול ניו אינגלנד זה מבחינתי מאצ'אפ שלא יושב טוב על הפטריוטס, בעיקר מבחינה סגנונית. כבר ראינו את זה על הבמה הכי גדולה בסופרבול LX — ההגנה של הסיהוקס הגיעה לדרייק מיי שוב ושוב, עם שישה סאקים, והרבה מזה הגיע מלחץ של ארבעה בלבד. וזה בדיוק מה שהופך את ההגנה של מייק מקדונלד לכל כך מסוכנת מול קוורטרבק צעיר כמו מיי: הם מסווים כיסויים, גורמים לקריאה הראשונה להיראות אחרת אחרי הסנאפ, מכריחים אותו להחזיק את הכדור עוד רגע — ואז הפאס ראש מגיע. ניו אינגלנד אמנם השקיעה בקו ההתקפה והביאה את A.J. Brown ורומיאו דאבס כדי לשדרג משמעותית את חדר התופסים, אבל בסוף גם רסיבר עילית לא עוזר אם אין מספיק זמן להוציא את הכדור.

וזה גם המקום שבו אני חושב שהמספר של סיאטל מעניין. -3.5 בבית מתמחר את שתי הקבוצות כקרובות יחסית ברמה על מגרש ניטרלי, ואני לא בטוח שזה באמת המצב. ניו אינגלנד מגיעה אחרי עונת 14-3 וריצה עד הסופרבול, אבל גם בעונה שעברה היו סימני שאלה לגבי איכות היריבות בדרך, וכשהיא פגשה בסוף קבוצה בריאה וחזקה כמו סיאטל — היא התקשתה מאוד. עכשיו תוסיפו לזה משחק חוץ בלומן פילד, אחד האצטדיונים הרועשים בליגה. נגד הגנה שחיה על הסוואות, קריאות פרוטקשן ושינויים לפני הסנאפ, רעש כזה הוא לא פרט קטן — False Starts, עיכובים ותקשורת לא מושלמת יכולים להפוך Third-and-manageable ל־Third-and-long מהר מאוד.

גם בצד השני יש לסיאטל מאצ'אפים שהיא יכולה לנצל. Jaxon Smith-Njigba מגיע אחרי עונה אדירה, והאזור שבו הוא הכי מסוכן — האמצע והטווח הבינוני — הוא בדיוק המקום שבו אפשר לנסות לתקוף הגנה של ניו אינגלנד שחזקה מאוד בחוץ עם Christian Gonzalez, אבל פחות עמוקה בפנים. סיאטל אמנם איבדה את Kenneth Walker III והבקפילד שלה השתנה, אבל היא עדיין מגיעה עם אחת ההגנות הטובות בליגה ועם התקפת מסירה שמסוגלת לייצר מספיק מהלכים גדולים כדי לאלץ את ניו אינגלנד לרדוף אחרי המשחק.

ולכן מבחינתי, זה לא רק הימור על כך שסיאטל קבוצה טובה יותר. זה הימור על מאצ'אפ, על ביתיות ועל קבוצה שכבר הוכיחה שהיא יודעת לנצח את ניו אינגלנד בדיוק בצורה הזאת. אם המשחק נשאר צמוד, אני מעדיף את ההגנה של סיאטל ואת היתרון שלה בלחץ עם ארבעה; ואם הפטריוטס מתחילים להיכנס למצבי מסירה ברורים, זה יכול להיפתח מהר. הבחירה שלי: סיאטל -3.5.

המשחק הזה מבחינתי הרבה יותר צמוד ממה שהשם של הראמס וההייפ סביבם גורמים לאנשים לחשוב. לקבל את קייל שנהאן עם +3.5 במשחק דיוויז'ן זה כבר מתחיל להיות Value אמיתי. אלה שתי קבוצות שמכירות אחת את השנייה מצוין, נפגשות פעמיים בשנה, מכירות את הסכמות, את הטנדנסיז ואת החולשות — ובמשחקים כאלה פערי הכישרון נוטים להצטמצם. לשנהאן יש גם היסטוריה טובה מול מקוויי, כולל ניצחונות במשחקים שבהם סן פרנסיסקו הגיעה פצועה וחבולה. וכשנותנים לי גם את ה־Hook מעל שלוש, אני מקבל כיסוי אפילו בהפסד של פילד גול, וזה משמעותי מאוד ברייבלרי כזאת.

הנקודה שאני הכי מסתכל עליה היא קו ההתקפה של הראמס. לוס אנג'לס נכנסה לפריסיזן עם לא מעט סימני שאלה שם, ועכשיו היא צריכה להגן על מת'יו סטאפורד בן 38, עם היסטוריה בגב, מול ניק בוסה ופרונט שיודע לייצר לחץ עם ארבעה. סטאפורד עדיין מצוין כשהפוקט נקי והוא זורק בזמן, אבל הוא לא קוורטרבק שרוצה להתחיל לברוח מהספוט שלו. אם סן פרנסיסקו מצליחה להזיז אותו, כל ההתקפה הזאת נראית אחרת. ואם פוקה נאקואה לא ב־100%, העומק מאחוריו ומאחורי דבונטה אדמס כבר הרבה פחות מפחיד.

מצד שני, סן פרנסיסקו מגיעה השנה עם יותר כלים בדיוק במקומות שבהם היא הייתה חסרה. מייק אוונס נותן להם סוף סוף נשק אמיתי ברד זון ובכדורים קשים, והחזרה של דיבו מוסיפה עוד שכבה להתקפה של שנהאן. גם ג'ורג' קיטל וניק בוסה אמורים להיות זמינים אחרי הפציעות של השנה שעברה. הראמס אולי נראים כמו קבוצה שלמה יותר על הנייר — במיוחד אחרי שהוסיפו את מיילס גארט, אהרון דונלד שחזר, וטרנט מקדאפי — אבל אני לא מוכן לתמחר את כל השדרוגים האלה כאילו הם שווים טאצ'דאון שלם מול יריבה שמכירה אותם כל כך טוב.

ויש כמובן את המשתנה הכי מוזר במשחק הזה — אוסטרליה. אף קבוצת NFL לא שיחקה שם משחק עונה רגילה, והטיסה של בערך 15 שעות, שינוי השעון והעומס הפיזי והמנטלי הופכים את זה לסיטואציה שקשה מאוד לכמת. דווקא בגלל זה אני מעדיף לקחת את הנקודות. הבחירה שלי: 49ers +3.5. במשחק כל כך שוויוני, עם יריבות כל כך מוכרת ועם כל כך הרבה משתנים, אני מעדיף להיות בצד של הקבוצה שמקבלת יותר מפילד גול.

מבחינתי זה אחד המשחקים עם פער הקוורטרבקים הכי גדול שיש לנו בשבוע 1. טרבור לורנס מגיע אחרי עונה שבה סיים חמישי בהצבעה ל־MVP עם שיא מועדון של 38 טאצ'דאונים כוללים, והוא כבר לגמרי מרגיש בנוח במערכת של ג'קסונוויל. בצד השני קליבלנד פותחת עם דשון ווטסון, כששדור סנדרס מאחוריו ודילון גבריאל ב־IR. לא משנה איזה גרסה של חדר הקוורטרבקים הזה נקבל, זאת עדיין התקפה שלא הצליחה לייצר יציבות כבר הרבה זמן — ועכשיו היא צריכה לעשות את זה בחוץ, בשבוע הראשון, עם קו התקפה שעבר הרבה שינויים ורוקי בלפט טאקל. מול טראבון ווקר וג'וש היינס-אלן מהקצוות, זה בדיוק סוג הסיטואציה שיכול להפוך משחק צמוד על הנייר ל־20-3 ברבע הרביעי.

וזה אפילו עוד יותר קשה לקליבלנד כי היא איבדה את השחקן שהיה הזהות של ההגנה שלה — מיילס גארט. יש שם עדיין כישרון, אבל ההגנה הזאת הרבה פחות מפחידה בלי שחקן שיכול להרוס דרייב לבד. ובצד ההתקפי, גם שם יש המון חוסר ודאות: ג'רי ג'ודי, שני רסיברים רוקיז והרבה חוסר ניסיון סביב קוורטרבק שגם ככה לא נותן לי הרבה ביטחון. לעומת זאת, ג'קסונוויל יכולה לפזר את המגרש עם בריאן תומאס ג'וניור, ג'קובי מאיירס וטראוויס האנטר, וזה נותן ללורנס הרבה יותר מדי דרכים לתקוף סיקנדרי של קליבלנד שאני לא באמת סומך עליו כרגע. גם המקור השני מדגיש שלמעט דנזל וורד, יש לא מעט סימני שאלה מאחור, וב־2025 גם הוא לא בדיוק נתן עונת שיא.

גם מבחינת הסיטואציה, כמעט הכול הולך לכיוון ג'קסונוויל. זה משחק בית בשבוע הראשון, בחום ובלחות של פלורידה, מול קבוצה שמגיעה מקליבלנד ועם המון חלקים חדשים. הדברים האלה מתחילים להיות מורגשים במיוחד במחצית השנייה, וזה חשוב כשאנחנו מדברים על ליין של יותר מטאצ'דאון. ואם המשחק מתחיל לברוח מוקדם, קליבלנד תצטרך לזרוק הרבה יותר ממה שהיא רוצה — וזה בדיוק המקום שבו הפאס ראש של ג'קסונוויל יכול להשתלט.

בסוף, ג'קסונוויל היא מבחינתי קבוצת פלייאוף אמיתית שמקבלת בבית יריבה שנמצאת עדיין בתהליך בנייה מחדש, עם חוסר יציבות בקוורטרבק ובלי הכוכב ההגנתי הכי גדול שהיה לה. אני בדרך כלל לא אוהב לשים מספרים גדולים בשבוע 1, אבל פה אני חושב שהפער פשוט מצדיק את זה. הבחירה שלי: Jaguars -7.5, ואני עדיין מרגיש בנוח עם זה עד אזור -8.5.

שיקגו וקרוליינה מגיעות לשבוע 1 אחרי עונות שבהן שתיהן זכו בדיוויז'ן, אבל גם שתיהן סיימו את הדרך בבית בפלייאוף. הברס לקחו את ה־NFC North, עברו את גרין ביי בוויילד קארד ואז הפסידו לראמס בהארכה. קרוליינה, מצידה, ניצלה את הקריסה המאוחרת של טמפה ביי כדי לקחת את ה־NFC South עם מאזן 8-9, וגם היא הודחה על ידי הראמס, 31-27, ממש בדקות האחרונות. בעיניי, העובדה שקרוליינה היא אלופת דיוויז'ן מכהנת ומקבלת שלוש נקודות בבית כבר הופכת את המספר הזה למעניין מאוד.

הפנת'רס היו טובים מאוד בבית בעונה שעברה, במיוחד כאנדרדוג, וזה לא במקרה. ברייס יאנג כבר נכנס לשנה הרביעית שלו עם המשכיות במערכת, אותם מאמנים ואותם עקרונות, ועכשיו יש לו סביבו יותר יציבות. טט מקמילן מגיע אחרי עונת רוקי מצוינת, ג'יילן קוקר וחאבייר לג'ט נותנים עוד אופציות מבחוץ, וצ'ובה האברד רץ מאחורי קו התקפה פיזי. זאת כבר לא הקבוצה שהשוק עוד לפעמים מתמחר לפי הזיכרון של 2023. שלוש נקודות אומרות שהקבוצות כמעט שוות על מגרש ניטרלי, אבל אם קרוליינה בבית, אני לא בטוח שהפער האמיתי בכלל בכיוון של שיקגו.

בצד השני, שיקגו עדיין צריכה להוכיח שהבעיה המרכזית שלה באמת נפתרה. קיילב וויליאמס ממשיך להחזיק את הכדור יותר מדי ולספוג סאקים שלא חייבים לקרות, ועכשיו הוא מגיע למשחק חוץ בשבוע הראשון, בלי D.J. Moore, עם שאלות בקו ההתקפה ועם התקפה של בן ג'ונסון שעדיין נכנסת לקצב. מול פרונט של קרוליינה עם דריק בראון וג'יילן פיליפס, זאת בדיוק הסיטואציה שבה ההרגלים הישנים יכולים לחזור. ואם זה הופך למשחק פיזי, איטי וצמוד, אני הרבה יותר אוהב להיות בצד של הקבוצה הביתית שמקבלת נקודות.

גם במאצ'אפ של הסקנדרי אני חושב שלקרוליינה יש יתרון קטן. שיקגו מגיעה עם לא מעט חלקים חדשים מאחור, וזה בדיוק המקום שבו טט מקמילן יכול לנצל את האמצע של המגרש. בצד השני, ג'ייסי הורן וטרבון מוהריג נותנים לפנת'רס מספיק כלים כדי להקשות על רום אודונזה ולהכריח את וויליאמס לעבור פרוגרסיות. בסוף, שתי הקבוצות היו אלופות דיוויז'ן בעונה שעברה — ורק אחת מהן מקבלת שלוש נקודות בבית. הבחירה שלי: Panthers +3.

פיטסבורג מגיעה לשבוע 1 עם יותר מדי סימני שאלה בהתקפה בדיוק בזמן הלא נכון. DK מטקאלף בספק, מייקל פיטמן ג'וניור בספק עם פציעת המסטרינג, ובן סקוברונק בפרוטוקול זעזוע מוח — כלומר כמעט כל החלק העליון של חדר הרסיברים מגיע לא כשיר במאה אחוז. עכשיו תכניסו לזה את אהרון רודג'רס בן 42, בעונה ה־22 שלו, במשחק הראשון במערכת חדשה של מייק מקארתי, ועם דילן קוק פותח ברייט טאקל. רודג'רס עדיין יודע לזרוק עם תזמון, אבל הוא כבר לא קוורטרבק שמייצר מחוץ למבנה. אם שני הרסיברים הבכירים מוגבלים, ההתקפה הזאת עלולה להפוך מהר מאוד לצ'קדאונים לג'יילן וורן ולפאט פריירמות'. זאת לא התקפה שאני רוצה לתת לה ארבע נקודות.

בצד השני, אני חושב שאטלנטה עשתה מהלך מאמנים מאוד מעניין עם קווין סטפנסקי. הוא הצליח לבנות התקפות טופ־10 גם עם סיטואציות קוורטרבק לא יציבות, והסכמה שלו מבוססת על Wide Zone, Play Action והרבה Motion לפני הסנאפ — בדיוק דברים שמתאימים לטואה. תוסיפו לזה את ביז'אן רובינסון, דרייק לונדון וקייל פיטס, ופתאום יש לאטלנטה שלישיית נשקים שיכולה להיות הכי טובה על המגרש. כולם מתמקדים בזה שמייקל פניקס ג'וניור לא משחק, אבל אני לא בטוח שזה צריך להוריד את אטלנטה כמו שהשוק עושה. טואה הוא קוורטרבק שמבוסס על תזמון, דיוק והוצאה מהירה של הכדור, וזה בדיוק מה שהמערכת הזאת רוצה.

ומה שהכי חשוב לי פה זה Game Script. סטפנסקי אוהב לרוץ, לשלוט בשעון ולקצר משחקים — וזה בדיוק מה שאתם רוצים מאנדרדוג בחוץ עם +3.5. כל דרייב של שבע-שמונה דקות עם ביז'אן הוא עוד פוזשן שרודג'רס לא מקבל, ועוד הזדמנות קטנה יותר לפיטסבורג לפתוח פער. אטלנטה גם סיימה את העונה שעברה חזק מאוד, עם ארבעה ניצחונות רצופים, שלושה מהם בהפרש של שלוש נקודות או פחות, והיא הייתה מצוינת נגד הספרד במשחקי חוץ. זה בדיוק הפרופיל של קבוצה שאני אוהב לקבל איתה נקודות.

ברור שיש גם סיכון: ג'יימס פירס ג'וניור צפוי להיות מושעה, מה שפוגע בפאס ראש של אטלנטה, וטואה בחוץ תמיד יכול לייצר טעויות. אבל כשאני מקבל יותר מפילד גול במשחק שאני חושב שהוא כמעט 50/50, זה המספר שאני רוצה. הבחירה שלי: Falcons +3.5. אם המשחק הולך לכיוון של 24-21 או 20-17, אנחנו בדיוק בצד הנכון.

מבחינתי זה משחק שבו המאצ'אפ בין הרסיברים של סינסינטי לקורנרים של טמפה יכול להכריע הכול. ג'מאר צ'ייס וטי היגינס על המגרש ביחד מול זאיון מקולום וג'ייקוב פאריש — זה פשוט יתרון גדול מדי לבנגלס. טוד בולס אוהב לשחק אגרסיבי, לשלוח לחץ ולהשאיר קורנרים במצבים של אחד על אחד, אבל ג'ו בורו הוא בדיוק הקוורטרבק שאתה לא רוצה לנסות את זה מולו. הוא מוציא את הכדור מהר, קורא לחץ מצוין, וכשאתה נותן לצ'ייס או להיגינס סינגל קאברג' — הוא ימצא אותם. מבחינתי רק היתרון הזה כבר מצדיק לסינסינטי יותר מפילד גול בבית.

גם הדרך שטמפה רוצה לנצח את המשחק הזה יושבת בדיוק על המקום שסינסינטי ניסתה לתקן כל האופסיזן. הבאקס רוצים לחזור למשחק ריצה, להוריד לחץ מבייקר מייפילד, להשתמש בבאקי אירווינג וקנת' גיינוול ולשלוט בקצב. אבל הבנגלס היו אחת ההגנות הגרועות בליגה מול הריצה בשנה שעברה, והם הגיבו בצורה מאוד אגרסיבית — דקסטר לורנס, ג'ונתן אלן ובוי מאפה הגיעו לחזית, וכל השלושה אמורים לשנות לגמרי את מה שקורה בין הטאקלים. אם סינסינטי מצליחה לעצור את הריצה מוקדם ולהכריח את טמפה למסור, בייקר ייאלץ להיכנס לשוטאאוט עם בורו — וזה בדיוק המשחק שהבנגלס רוצים.

יש גם יתרון ברור של המשכיות. סינסינטי מגיעה עם אותו קוורטרבק, אותם נשקים מרכזיים, אותה זהות התקפית, וכשבורו בריא ההתקפה הזאת יכולה להיות מהטובות בליגה. טמפה, לעומת זאת, מגיעה עם מתאם התקפה חדש, בלי מייק אוונס, בלי לבונטה דייוויד, ועם כמה שחקנים צעירים שעדיין נכנסים לתפקידים משמעותיים. שבוע 1 הרבה פעמים מעניש קבוצות שעדיין לומדות שפה חדשה ומנסות להתחבר, במיוחד בחוץ.

בסוף, אני חושב שהשוק מסתכל על טמפה כעל קבוצה יחסית שקולה לסינסינטי, אבל מבחינתי זה מפספס את הפער בצד ההתקפי. אם בורו בריא, ואם ההגנה החדשה של הבנגלס אפילו רק ממוצעת, לסינסינטי יש יתרון ברור. הבחירה שלי: Bengals -3.5. אני מרגיש בנוח עם זה גם עד אזור -4.

מבחינתי כל ההימור פה מתחיל ונגמר בפער בעמדת הקוורטרבק. בצד אחד יש את ג'סטין הרברט, שנכנס לעונה הראשונה שלו עם מייק מקדניאל כמתאם ההתקפה — מערכת שאמורה להתאים לו בצורה כמעט מושלמת, עם Motion, Play Action והרבה זריקות בקצב. בשנה שעברה הרברט נאלץ להתמודד עם קו התקפה מפורק, ספג 60 סאקים ועדיין הצליח להוביל את הצ'ארג'רס למאזן 11-6 ולפלייאוף. עכשיו רשון סלייטר וג'ו אלט חוזרים, הקו קיבל חיזוקים, ולאד מקונקי, קוונטין ג'ונסטון ודיוויד נג'וקו נותנים לו מספיק מטרות. בצד השני אריזונה מגיעה עם ג'קובי בריסט, אחריו גרדנר מינשו והרוקי קרסון בק. בריסט יכול לנהל משחק, אבל הוא לא קוורטרבק שאני סומך עליו לייצר מהלכים גדולים כשהקבוצה נכנסת לפיגור.

וגם הסיטואציה סביבו לא ממש עוזרת. ג'יימס קונר מתחיל את העונה ב־IR, ג'רמיה לאב מגיע עם סימן שאלה בגלל הקרסול, ולכן טיילר אלג'יר עלול למצוא את עצמו עם תפקיד משמעותי מאוד. הבעיה היא שזה בדיוק המשחק שבו אריזונה צריכה משחק ריצה כדי להאט את הקצב ולהשאיר את הרברט על הספסל. אם הצ'ארג'רס עולים מוקדם בשני פוזשנים, כל התוכנית הזאת נעלמת ובריסט נאלץ לזרוק הרבה יותר. מרווין האריסון ג'וניור וטריי מקברייד הם נשקים מצוינים, אבל כשאלה פחות או יותר שני השמות המרכזיים שאתה צריך לעצור, הרבה יותר קל לבנות סביבם תוכנית הגנתית.

ובצד של הצ'ארג'רס אני חושב שאנחנו הולכים לראות קבוצה שלמה יותר משמעותית ממה שראינו בשנה שעברה. עשרה מתוך 11 שחקני ההרכב בהגנה חוזרים, אקים מסידור נוסף בסיבוב הראשון, ודרווין ג'יימס עדיין מאפשר להגנה הזאת להסוות כיסויים ולשנות את התמונה אחרי הסנאפ. בחזית יש את טולי טויפולוטו ודלווין טומלינסון, ובמשחק שבו אריזונה עלולה להיות חייבת למסור, זה בדיוק המקום שבו היתרון הזה מתחיל לגדול. אל תשכחו גם שהקרדינלס סיימו את העונה שעברה עם תשעה הפסדים רצופים, וחמישה מהם היו בהפרש של 17 נקודות ומעלה.

עשר נקודות זה הרבה ב־NFL, במיוחד בשבוע הראשון, והדרך שבה ההימור הזה נופל די ברורה: התקפה חדשה של מקדניאל מתחילה קצת חלוד, קו ההתקפה של הצ'ארג'רס עדיין לא מתחבר מיד, והם מנצחים משהו כמו 24-17. אבל אם המשחק מתפתח כמו שאני חושב, לאריזונה יהיה קשה מאוד לייצר מספיק נקודות בשביל להישאר בטווח. הבחירה שלי: Chargers -10. מבחינתי אפשר לשחק את זה אפילו עד אזור -11.5.

מבחינתי כל ההימור הזה מתחיל בעמדת הקוורטרבק. לאס וגאס מגיעה עם קירק קאזינס — ברור שהוא כבר לא בשיא שלו, אבל הוא עדיין קוורטרבק שיודע לשחק מתוך הפוקט, לקרוא הגנה ולהוציא את הכדור בזמן. במערכת של קלינט קוביאק, שמבוססת הרבה על Play Action ועל להקל על הקוורטרבק, זה מספיק בשביל לתת להתקפה הזאת יציבות. בצד השני מיאמי הולכת עם מאליק וויליס, שהוא אתלט מצוין אבל הרבה יותר תנודתי כמוסר. הוא מחזיק את הכדור, לוקח סאקים, ועכשיו הוא פוגש את מקס קרוסבי. מבחינתי זה אחד המאצ'אפים האישיים הכי בעייתיים שיש בשבוע 1 — קוורטרבק שצריך זמן מול שחקן שמתמחה בלקחת אותו ממנו.

וגם מסביב לוויליס אין כרגע יותר מדי עזרה. חדר הרסיברים של מיאמי בנוי בעיקר משחקנים צעירים ולא מוכחים, בלי טייריק היל, בלי ג'יילן וואדל ובלי WR1 ברור. דה'וון אייצ'ן הוא כמובן נשק, אבל הוא הרבה יותר מסוכן כשההתקפה נשארת Ahead of Schedule ולא נכנסת כל הזמן ל־2nd-and-long ו־3rd-and-long. מול פרונט של הריידרס עם קרוסבי, קוויטי פיי ומלקולם קונס, זה עלול להיות קשה מאוד. ובצד השני, ללאס וגאס יש את ברוק באוורס ואת אשטון ג'נטי — בעיניי שני השחקנים הכי טובים על המגרש מבחינת Skill Position — והפעם גם קו ההתקפה אמור להיות הרבה יותר נורמלי ממה שהיה בשנה שעברה.

מבחינת Game Script, אני גם חושב שזה הולך לכיוון של לאס וגאס. קאזינס יקח את מה שההגנה הצעירה של מיאמי נותנת לו, ג'נטי יקבל הרבה עבודה על הקרקע, ובאוורס יכריח את הסקנדרי להתמודד עם שחקן שהם פשוט לא בנויים אליו. אם הריידרס עולים לעשר נקודות יתרון במחצית השנייה, מיאמי נאלצת לעבור למשחק מסירה עם וויליס וחדר רסיברים לא מנוסה מול פאס ראש רענן — וזה בדיוק המקום שבו משחק יכול להיפתח.

כן, קאזינס היה לא יציב בשנתיים האחרונות, וכן, הרגליים של וויליס יכולות להפוך משחק מסירה בינוני ליום פנטזי לא רע אם ההגנה מאבדת Contain. אבל כשאני מסתכל על שתי הקבוצות, אני חושב שהריידרס יותר יציבים כמעט בכל תחום כרגע — קוורטרבק, קו התקפה, נשקים והגנה. הבחירה שלי: Raiders -3.5. מבחינתי אפשר לשחק את זה גם עד אזור -4.

המספר פה, מבחינתי, קטן מדי ביחס לפער האמיתי בין הקבוצות. דאלאס מגיעה עם התקפה שכבר הוכיחה שהיא מסוגלת להיות מהטובות בליגה, עם דאק פרסקוט, סי.די. לאמב וג'ורג' פיקנס, ובנוסף משחק ריצה שהיה הרבה יותר אפקטיבי ממה שציפו. מנגד, הג'איינטס כן השתפרו בהתקפה, במיוחד עם ג'קסון דארט וקאם סקטבו, ויש שם יותר אנרגיה ויותר כישרון מבעבר. אבל הם גם איבדו את דקסטר לורנס, שהיה העוגן הכי חשוב של קו ההגנה שלהם, ואת וואן'דייל רובינסון, שהיה חלק משמעותי מאוד ממשחק המסירה. בעיניי, אלה חוסרים משמעותיים מדי מול יריבה שכבר הייתה טובה יותר מהם גם לפני כן.

הסיפור המעניין הוא ג'ון הארבו. אני מאוד מעריך אותו, ובטווח של עונה שלמה אני לגמרי מאמין שהוא יכול להרים את הג'איינטס יותר ממה שהשוק מצפה. אבל בשבוע הראשון של עונה, עם צוות אימון חדש, שפה חדשה והרגלים חדשים בכל מה שקשור לניהול שעון, Fourth Down וסיטואציות לחץ — יש פה חיסרון אמיתי. משחקי NFC East הרבה פעמים מוכרעים על הדברים הקטנים האלה, ובצד השני דאלאס מגיעה עם הרבה יותר המשכיות, קוורטרבק שמכיר את הדיוויז'ן הזה כבר שנים, ומערכת שכבר יודעת איך נראים המשחקים האלה ברבע הרביעי.

מבחינת המאצ'אפ עצמו, זה גם יושב טוב על דאלאס. בלי דקסטר לורנס, הג'איינטס יצטרכו לייצר לחץ מהקצוות או דרך בליצים, ודאק הוא בדיוק מסוג הקוורטרבקים שמענישים בליץ כי הוא מוציא את הכדור מהר. אם תשלחו יותר מדי לחץ, לאמב ופיקנס מקבלים הזדמנויות אחד על אחד. ואם תנסו לשחק יותר שמרני, דאלאס מספיק מאוזנת כדי להריץ. בצד השני, ניו יורק אמנם הרבה יותר מעניינת התקפית מבעבר, אבל היא עדיין עם קוורטרבק צעיר מול הגנה של דאלאס שאני מצפה שתיראה הרבה יותר טוב השנה, במיוחד אחרי החיזוקים שעשו לפרונט.

המשחקים האחרונים בין הקבוצות היו צמודים, וזה כנראה חלק מהסיבה שהמספר לא גבוה יותר. אבל אני חושב שהשוק קצת נותן יותר מדי משקל לעבר ופחות מדי לפער הסגלים נכון לעכשיו. הג'איינטס השתפרו, אין ספק, אבל דאלאס עדיין ברמה אחרת התקפית, ואני גם מצפה שההגנה שלה תעשה קפיצה משמעותית. הבחירה שלי: דאלאס -3. אני חושב שזה משחק שבו הקאובויס עושים כמה מהלכים גדולים יותר ומנצחים ביותר מפוזשן אחד.

מבחינתי, לקבל את דנבר עם +2.5 בחוץ זה פשוט יותר מדי ערך בשביל להתעלם ממנו. זאת קבוצה שניצחה 14 משחקים בשנה שעברה, זכתה ב־AFC West והגיעה עד גמר ה־AFC, שם הפסידה 10-7 במשחק שבו ההגנה שלה החזיקה את ניו אינגלנד לטאצ'דאון אחד בלבד. זאת לא הייתה הבלחה של עונה אחת — זאת הזהות של הקבוצה. פטריק סורטן הוא מבחינתי הקורנר הכי טוב בליגה, ניק בוניטו, זאק אלן וג'ונתן קופר מסוגלים לייצר לחץ בלי בליצים, וטלאנואה הופאנגה מוסיף עוד קשיחות מאחור. מול קו התקפה של קנזס סיטי שעדיין יש סביבו סימני שאלה, זה בדיוק המאצ'אפ שאני רוצה לקבל איתו נקודות.

כן, מהומס עדיין מהומס, ואנדי ריד עדיין אנדי ריד, ולכן אי אפשר אף פעם להרגיש בנוח מדי נגד הצ'יפס. אבל קנזס סיטי מגיעה אחרי עונת 2025 מאכזבת מאוד, שבה היא סיימה 6-8 עם מהומס בהרכב, ויש שם יותר שאלות ממה שהיינו רגילים לראות מהם בעשור האחרון. טרוויס קלסי כבר בן 36, סביב רשיי רייס יש שוב חוסר ודאות, וגם אם קנת' ווקר הוא שדרוג משמעותי לבקפילד ויש להם עדיין המון מהירות, זאת כבר לא הקבוצה שאני אוטומטית נותן לה יתרון בכל מאצ'אפ רק בגלל השם. ובצד השני, דנבר נבנתה בדיוק בשביל לנצח משחקים כאלה.

הדבר שאני הכי אוהב הוא שבצד ההתקפי של דנבר יש גם סיבה אמיתית לצפות לשיפור. בו ניקס מגיע לשנה השלישית, בריא לחלוטין אחרי הפציעה בקרסול, עם המשכיות במערכת של שון פייטון — וזה משמעותי מאוד לקוורטרבק צעיר. מעבר לזה, הם הוסיפו את ג'יילן וודל ליד קורטלנד סאטון, וזה נותן להתקפה מימד שלא באמת היה לה. סאטון מנצח בכדורים קשים ובמצבים צפופים, וודל יכול לקחת מסירה קצרה ולהפוך אותה למהלך גדול. ואם ההגנה שוב נותנת להם מגרש קצר ומצליחה לייצר לחץ בלי לשלוח שחקנים נוספים, ניקס לא יצטרך לנצח את המשחק לבד.

הסכנה האמיתית להימור הזה נמצאת במרכז קו ההתקפה של דנבר, שם יש כרגע פציעות ובעיות עומק, ובדיוק מול כריס ג'ונס זה יכול להפוך לבעיה רצינית. אבל בסך הכול, כשאני מסתכל על שתי הקבוצות האלה, אני לא חושב שקנזס סיטי טובה יותר כרגע — בטח לא מספיק כדי לתת לדנבר נקודות, גם כשדנבר משחקת בחוץ. הבחירה שלי: Broncos +2.5. אם המשחק מגיע לרבע הרביעי צמוד, אני רוצה להיות בצד של ההגנה הטובה יותר ועם הפילד גול כמעט כולו בכיס.

אני חושב שהליין הזה פשוט נמוך מדי. מי שזוכר את המשחק המטורף בין הקבוצות לפני שנתיים בפורד פילד, שהסתיים 48:42 לבאפלו, זוכר בעיקר הצגה של ג׳וש אלן עם 364 יארד באוויר, עוד 68 על הקרקע וארבעה טאצ׳דאונים. מאז שתי הקבוצות השתנו לא מעט, אבל כשאני מסתכל עליהן היום אני מרגיש שבאפלו רק התחזקה. לגבי דטרויט? אני ממש לא בטוח שאפשר להגיד את אותו הדבר. הם אמנם ניצחו את ניו אורלינס במחזור הראשון, אבל אחרי מחצית ראשונה טובה הם פשוט נתנו לסיינטס לחזור למשחק, לכפות הארכה וכמעט לנצח. זה לא נראה כמו קבוצה שאני רוצה לסמוך עליה עכשיו במשחק חוץ בבאפלו.

ומבחינתי הסיבה הכי גדולה ללכת כאן עם הבילס היא ג׳ארד גוף. אני אוהב את גוף הרבה יותר מרוב האנשים, אבל אין מה לעשות — הוא קוורטרבק שתלוי מאוד במה שקורה סביבו. תנו לו לשחק בתוך אולם, עם קו התקפה שמחזיק, קצב טוב והתקפה שעובדת בדיוק כמו שתוכננה, והוא מסוגל להיראות כמו קוורטרבק טופ 8 בליגה. אבל עכשיו אנחנו לוקחים אותו לבאפלו, למשחק חוץ מול אחד הקהלים הכי קשים בליגה, בשבוע השני בלבד בתוך ההתקפה החדשה של דרו פטזינג. זה בדיוק המקום שבו דברים מתחילים להתפרק. כמה דרייבים של שלוש והחוצה, פיגור מוקדם, ופתאום דטרויט צריכה לזרוק את הכדור 40 פעם במקום לתת לג׳המייר גיבס לנהל את המשחק.

ומהצד השני אני פשוט לא יודע איך דטרויט עוצרת את ג׳וש אלן. הסקנדרי שלהם עדיין מטריד אותי, ואלן הוא בערך הקוורטרבק האחרון שאני רוצה לפגוש כשיש לי סימני שאלה בחלק האחורי של ההגנה. הוא יכול להרוג אותך לעומק, הוא יכול למצוא את קינקייד באמצע, יש לו את שאקיר בדאון שלישי, ועכשיו יש לו גם את D.J. Moore שנראה מצוין כבר במחזור הראשון עם 100 יארד וטאצ׳דאון. מול יוסטון, הגנה שהרבה אנשים סימנו לפני העונה כאחת הטובות ביותר ב־NFL, הבילס עדיין ייצרו 409 יארד על 7.9 יארד למהלך. אם ההגנה של הטקסנס לא הצליחה להאט אותם באופן משמעותי, אני לא בדיוק בונה על דטרויט שתעשה את זה.

בסוף אני חושב שיש כאן תסריט מאוד פשוט שבו המשחק בורח. באפלו עולה ליתרון מוקדם, דטרויט נאלצת לנטוש קצת את משחק הריצה, והמשחק עובר לידיים של גוף בתנאים שהכי פחות מתאימים לו. בצד השני ההגנה של הליונס עדיין תלויה יותר מדי באיידן האצ׳ינסון שייצר לחץ, וג׳וש אלן הוא בדיוק השחקן שיודע להעניש אותך אם אתה לא מגיע אליו. אני לא אומר שדטרויט קבוצה רעה — ממש לא. אני פשוט חושב שזה מאצ'אפ רע מאוד עבורה ובמקום רע מאוד עבורה. Bills -4 מבחינתי, ואני משחק את זה גם עד 4.5.

אני חושב שיש כאן פער אמיתי בין הקבוצות, ובעיקר בין המקום שבו כל אחת נמצאת כרגע. קרוליינה אמנם הפסידה במחזור הראשון, אבל ההתקפה שלה דווקא נראתה מצוין. ברייס יאנג סיים עם 361 יארד באוויר וארבעה טאצ׳דאונים בסך הכול, וזה למרות שההגנה של הפנתרס פשוט התפרקה מול שיקגו. אטלנטה, לעומת זאת, נראתה רע מאוד התקפית מול פיטסבורג עם 238 יארד בלבד ו־118 באוויר. וזה בדיוק העניין — גם אם ההגנה של קרוליינה הייתה גרועה בשבוע הראשון, אני לא חושב שלאטלנטה יש כרגע את הכלים ההתקפיים לעשות לה את מה ששיקגו עשתה.

מבחינתי היתרון הגדול של קרוליינה כאן הוא המשכיות. הם מגיעים עם אותו מאמן, אותה שיטה, אותו פלייקולר וברייס יאנג שכבר מכיר את ההתקפה הזאת מצוין. Tetairoa McMillan כבר בשנה השנייה שלו אחרי עונת רוקי אדירה, וכל הדבר הזה פשוט הרבה יותר מחובר. אטלנטה נמצאת בשבוע השני בלבד של עידן קווין סטפנסקי, עם התקפה חדשה לגמרי ובלגן בעמדת הקוורטרבק. בין אם זה Cooper Rush, טואה שעדיין מתמודד עם הפציעה בגב, Penix שחוזר מקרע ב־ACL או אפילו רוקי לא נבחר — אין פה שום אופציה שבאמת נותנת לי ביטחון. סטפנסקי יכול להיות מינוי מצוין לטווח הארוך, אבל בספטמבר הדברים האלה לוקחים זמן. טרמינולוגיה חדשה, הגנות חדשות, תיאום חדש בדאון שלישי וברד זון — ובמשחקים כאלה המשכיות שווה המון.

גם המאצ׳אפ עצמו הולך בעיניי לכיוון קרוליינה. אטלנטה ממילא לא הייתה עמוקה במיוחד בפאס ראש, ואם James Pearce Jr. באמת בחוץ בגלל ההשעיה, לברייס יאנג אמור להיות הרבה יותר זמן בכיס. וזה בדיוק המקום שבו הוא משחק הכי טוב. הבעיה שלו בתחילת הקריירה לא הייתה שהוא לא יודע לקרוא הגנות — אלא שהוא פשוט בילה יותר מדי זמן בלברוח מלחץ. תנו לו כיס נקי, עם Robert Hunt ו־Damien Lewis מקדימה ו־McMillan באמצע המגרש, והוא יכול להזיז שרשראות כל היום. מהצד השני קרוליינה התחזקה משמעותית מקדימה עם Jaelan Phillips ליד Derrick Brown, ואם טואה כן משחק — לחץ עליו הוא בדיוק הדרך לגרום להתקפה של אטלנטה לצאת מהקצב.

אני כן מבין את הטיעון הנגדי. זה משחק חוץ בתוך הבית, משחק דיוויזיה, וביג׳אן רובינסון הוא מסוג השחקנים שיכול לשבור משחק לבד. אם טואה משחק ונכנס טוב למשחק הקצר של סטפנסקי, אטלנטה בהחלט יכולה להיראות הרבה יותר טוב ממה שראינו בשבוע הראשון. אבל בסופו של דבר אני מעדיף כאן את הקבוצה שכבר יודעת מי היא מול קבוצה שעדיין מנסה להבין את זה. לקרוליינה יש יותר יציבות, קוורטרבק שנראה בכושר מצוין ומאצ׳אפ שאני חושב שעובד לטובתה בשני צדי הכדור. Panthers -2.5 מבחינתי, ואני עדיין בסדר עם זה גם ב־3.

אני חושב שהליין כאן מוצדק, ואפילו קצת נמוך. שתי הקבוצות מגיעות אחרי ניצחון, אבל הדרך לשם הייתה שונה לחלוטין. מינסוטה הייתה בפיגור 22:10 מול גרין ביי לפני שרצה ל־29 נקודות רצופות, בזמן ששיקגו פשוט פירקה את קרוליינה בחוץ עם 59 נקודות, 552 יארד ו־10 מ־14 בדאון שלישי. עכשיו הברס חוזרים הביתה לסולג׳ר פילד, עם התקפה שכבר בשנה השנייה שלה תחת בן ג׳ונסון ועם קיילב וויליאמס שנראה הרבה יותר נוח בתוך המערכת. מבחינתי, זה בדיוק המקום שבו שיקגו צריכה להיראות אפילו יותר טוב.

הבעיה הגדולה מבחינתי אצל מינסוטה היא עמדת הקוורטרבק. קיילר מארי ניצח את J.J. McCarthy על התפקיד, אבל עכשיו הוא גם בפרוטוקול זעזוע מוח והסטטוס שלו לא ברור. וגם אם הוא משחק, אני עדיין לא משוכנע שזה חיבור אידיאלי להתקפה של קווין אוקונל. המערכת הזאת בנויה על טיימינג, קצב ומשחק מתוך הכיס, בזמן שהפוטבול הכי טוב של מארי תמיד הגיע כשהמהלך נשבר והוא התחיל ליצור לבד. אם מארי לא משחק, מינסוטה כנראה עוברת ל־Carson Wentz או McCarthy, וזה כבר פער משמעותי עוד יותר בעמדת הקוורטרבק מול קיילב. לא משנה מי פותח, זה מרגיש כמו מצב שבו מינסוטה עדיין מחפשת תשובות בזמן ששיקגו כבר יודעת בדיוק מה היא רוצה להיות.

גם קו ההתקפה של הוויקינגס מטריד אותי מאוד כאן. מול גרין ביי הם אפשרו שמונה לחצים ושלושה סאקים, ועכשיו הם פוגשים פרונט של שיקגו עם Montez Sweat ו־Dayo Odeyingbo מבחוץ ו־Grady Jarrett ו־Gervon Dexter מבפנים. אם הכיס מתחיל לקרוס, זה בדיוק המקום שבו מארי מתקשה יותר לראות את המגרש, ואם זה Wentz או McCarthy אני בכלל לא רוצה אותם בסיטואציה הזאת. היתרון הגדול של שיקגו הוא שהיא לא חייבת להביא בליץ כדי לייצר לחץ, וזה מאפשר לה להשאיר יותר שחקנים בכיסוי מול ג׳סטין ג׳פרסון. ומצד שני, גם משחק הריצה של מינסוטה לא באמת מרגיש כמו משהו שאפשר לבנות עליו אם הם נופלים לפיגור מוקדם.

הקאונטר היחיד שאני באמת מפחד ממנו כאן הוא בריאן פלורס. ההגנה שלו חיה על לחץ, בליצים ומבטים מבלבלים לפני הסנאפ, וקיילב עדיין מחזיק את הכדור קצת יותר מדי לפעמים. אם קו ההתקפה של שיקגו, ובעיקר צד שמאל, מתקשה, פלורס בהחלט יכול להפוך את המשחק הזה למכוער. אבל בן ג׳ונסון מכיר את ההגנה הזאת מצוין ממשחקים מולה פעמיים בשנה, והברס כרגע פשוט מרגישים לי כמו הקבוצה היותר יציבה, היותר מסוכנת והיותר מסודרת התקפית. עם Rome Odunze, Colston Loveland, משחק ריצה שאמור להיות מבחן אמיתי יותר להגנה של מינסוטה, וקיילב בבית — Bears -5 מבחינתי, ואני עדיין לוקח גם עד 5.5.

אני לא הולך לנסות לשכנע אתכם שמיאמי קבוצה טובה. היא לא. אבל 13.5 נקודות זה כבר מספר עצום, ובשבוע השני של העונה אני פשוט חושב שהשוק כאן קצת נסחף עם סן פרנסיסקו. הניינרס נראו טוב מאוד בניצחון 27:7 על הראמס באוסטרליה, רצו ל־5.8 יארד לניסיון וכפו שני איבודים, אבל עכשיו הם צריכים לחזור לצד השני של העולם ולשחק בלי שבוע ביי באמצע. זה לא תירוץ שאני בדרך כלל אוהב להשתמש בו, אבל ג׳ט לג אחרי מסע כזה הוא משהו אמיתי, במיוחד כשמדובר בשבוע השני של העונה.

וגם אם סן פרנסיסקו טובה משמעותית יותר, היא לא בדיוק קבוצה שבנויה לרדוף אחרי הפרש. הקבוצות של קייל שנהאן בדרך כלל עולות ליתרון ואז מתחילות להוריד את הקצב, לרוץ עם כריסטיאן מקאפרי ולשרוף שעון. זה בדיוק איך משחק של 24:10 נשאר 24:10 ולא הופך ל־34:10. ובפער כזה, כל מה שאני צריך זה טאצ׳דאון מאוחר אחד של מיאמי כדי לכסות. עם De'Von Achane מספיק סקרין אחד או ריצה אחת שמתפוצצת ל־50–60 יארד, ופתאום המספר הזה נהיה מאוד משמעותי.

גם הסגל של סן פרנסיסקו פחות עמוק ממה שהליין הזה גורם להרגיש. Christian Kirk ו־Ricky Pearsall ב־IR, Brandon Aiyuk בחוץ, ומאחורי Mike Evans ו־Deebo Samuel אין הרבה עומק מוכח. גם קו ההתקפה בפנים קצת מאולתר כרגע, וכל הסיפור עדיין נשען על Brock Purdy, שכבר עבר לא מעט פציעות בקריירה הקצרה שלו. עכשיו, אני לא בונה על פציעה או משהו כזה כמובן, אבל כשאני מקבל כמעט שני טאצ׳דאונים עם קבוצה בחוץ, כל חולשה בעומק של הפייבוריט רק הופכת את הצד שלי ליותר מעניין.

מיאמי הייתה גרועה בהפסד 27:13 לריידרס, אבל היא עדיין ייצרה יותר יארד למהלך מהם, ויש לה לפחות משהו אחד שסן פרנסיסקו לא התכוננה אליו בשבוע שעבר — קוורטרבק נייד. Malik Willis הוא לא מישהו שאני סומך עליו לנצח משחקים, אבל הוא כן יכול לייצר שניים-שלושה מהלכים שבורים עם הרגליים ולהאריך דרייבים. וזה כל מה שאני צריך כאן. אני לא צריך שמיאמי תהיה טובה, ואני אפילו לא צריך שהמשחק יהיה צמוד באמת. אני רק צריך שהיא לא תפסיד ב־14 ומעלה. ברור שיש כאן סיכון אמיתי לבלואאוט אם וויליס מאבד כדורים מוקדם, אבל במספר כזה, עם החזרה של סן פרנסיסקו מאוסטרליה ועם סגנון המשחק של שנהאן, Dolphins +13.5 מבחינתי. הייתי לוקח את זה גם עד +12.

אני לגמרי מבין למה רוב האנשים ירצו ללכת כאן עם קנזס סיטי. הקולטס נראו רע מאוד במחזור הראשון, הפסידו 41:23 לבולטימור ואפשרו ללאמאר ג׳קסון וההתקפה של הרייבנס 506 יארד. דניאל ג׳ונס וההתקפה של אינדיאנפוליס היו בינוניים, בעיקר בדאון שלישי, שם הם סיימו רק 3 מ־10. מהצד השני, הצ׳יפס נראו בדיוק כמו קבוצה שרוצה לחזור לסופרבול. פטריק מהומס וההתקפה ייצרו 392 יארד, Kenneth Walker III נראה כמו תוספת אדירה עם 191 יארד מהסקרימג׳, וההגנה החזיקה את דנבר ל־176 יארד בלבד. על הנייר, זה נראה כמו משחק שאמור ללכת לכיוון אחד בלבד.

אבל 6.5 נקודות זה כבר סיפור אחר לגמרי. קודם כל, אני לא מוכן לקבוע מי אינדיאנפוליס אחרי משחק אחד. בשנה שעברה הקולטס הגיעו לארוהד, בתקופה שבה קנזס סיטי עדיין נלחמה על הפלייאוף, ולקחו את המשחק להארכה לפני שהפסידו בשלוש בלבד. וזה למרות שהצ׳יפס ניצחו אותם 494:255 ביארדים. זאת בדיוק הנקודה — קנזס סיטי היא קבוצה שיודעת לנצח, אבל היא לא תמיד קבוצה שמנצחת בפערים גדולים. ראינו את זה שוב ושוב בשנים האחרונות: יתרון קטן, ניהול משחק, מהומס בדרייב האחרון, פילד גול, ניצחון בשלוש או ארבע. זה מצוין לטבלת הניצחונות, אבל הרבה פחות טוב כשאתה צריך לכסות כמעט טאצ׳דאון.

מבחינתי גם המאצ׳אפ נותן לאינדיאנפוליס דרך אמיתית להישאר במשחק. Jonathan Taylor עדיין רץ ל־98 יארד מול בולטימור, ועכשיו הקולטס יכולים לנסות לקצר את המשחק, לשלוט בשעון ולהוריד את מספר הפוזשנים. ככל שיש פחות דרייבים, כך קשה יותר לפייבוריט לברוח. וגם הגנתית, Lou Anarumo הוא בדיוק מסוג המתאמים שאני רוצה מול מהומס — הרבה שינויי כיסוי לפני הסנאפ, שני סייפטיז עמוקים וניסיון להכריח אותו לקחת את הדברים הקטנים במקום מהלכים גדולים. עם DeForest Buckner מבפנים ו־Laiatu Latu מבחוץ, יש להם מספיק כדי לפחות לנסות להוציא את ההתקפה של קנזס סיטי מהקצב.

ברור שיש כאן גם סיכון אמיתי. אם מהומס בריא לחלוטין, חד, וקנזס סיטי ממשיכה להיראות כמו שראינו במחזור הראשון, יש בהחלט תסריט שבו הצ׳יפס עולים ל־31 נקודות והמשחק בורח. אבל אני לא אוהב לשלם פרמיה רק בגלל לוגו או בגלל משחק אחד. אינדיאנפוליס מגיעה הרבה יותר לחוצה, יש לה משחק ריצה שיכול לקצר את המשחק, והיא מקבלת כמעט טאצ׳דאון שלם. Colts +6.5 מבחינתי. אני משחק את המספר, לא את השם של הקבוצה.

אני חושב שהפער בין הקבוצות כאן פשוט גדול מדי. טנסי ניצחה שלושה משחקים בלבד בעונה שעברה, ועכשיו היא בשבוע השני של עידן חדש לגמרי עם רוברט סאלח כמאמן, בריאן דאבול כמתאם התקפה, שיטה חדשה וקוורטרבק צעיר שעדיין מנסה להבין את עצמו בליגה. במחזור הראשון זה נראה רע מאוד בהפסד 23:10 בבית לג׳טס, כשקאם וורד סיים עם 140 יארד בלבד על 19 מ־32. עכשיו אתה שולח את כל הדבר הזה לפילדלפיה, לאחד האצטדיונים הכי קשים בליגה, מול קבוצה שפשוט לא צריכה שהמשחק האווירי שלה יהיה מושלם כדי לשלוט במשחק.

זה בדיוק מה שאני אוהב באיגלס כאן. הרצפה שלהם כל כך גבוהה בגלל משחק הריצה. Saquon Barkley מאחורי קו התקפה עם Jordan Mailata, Cam Jurgens ו־Lane Johnson הוא עדיין אחד הדברים הכי קשים לעצור בליגה, וגם בלי Landon Dickerson שנכנס ל־IR, הם עדיין בנויים לשלוט בקו המגע. ואם טנסי לא מצליחה להוריד אותם מהמגרש בדאון שלישי קצר, המשחק הזה יכול להפוך מהר מאוד. פילדלפיה לא צריכה מהלכים גדולים כל דרייב — היא פשוט מרסקת אותך לאט עם ריצות, שורפת שעון ומנצחת כמעט כל מצב של יארד אחד או שניים.

ומהצד השני, זה מאצ׳אפ קשה מאוד לקאם וורד. Jalen Carter ו־Jordan Davis יכולים לייצר לחץ מבפנים בלי שהאיגלס יצטרכו לשלוח יותר מדי שחקנים, ו־Nolan Smith מוסיף לחץ מבחוץ. וורד כבר הראה בעונה הראשונה שלו שהוא מחזיק את הכדור יותר מדי כשדברים לא מסתדרים מהר, ועכשיו תוסיפו לזה קו התקפה שלא נותן לי הרבה ביטחון, קהל רועש ומערכת חדשה שעדיין בהתקנה. הדרך היחידה של טנסי להישאר כאן במשחק היא לייצר דרייבים ארוכים ולשמור את ההתקפה של פילדלפיה על הספסל, וזה בדיוק הדבר שאני הכי פחות סומך עליהם שיעשו כרגע.

הדבר היחיד שמפריע לי הוא המספר עצמו. שבע זה מספר משמעותי, ולפילדלפיה בהחלט יש היסטוריה של לנצח משחקים שהיא שולטת בהם בלי בהכרח לכסות. גם רוברט סאלח יכול לבנות הגנה שתעשה חיים קשים יותר ממה שהסגל עצמו אולי מציע. אבל בסופו של דבר אני פשוט לא רואה מספיק דרכים שבהן טנסי מייצרת נקודות כאן. האיגלס לא היו מדהימים בניצחון 24:22 על וושינגטון במחזור הראשון, אבל הם עדיין ניצחו את קרב היארדים למהלך בצורה ברורה, ועכשיו הם מקבלים יריבה הרבה פחות טובה. Eagles -7 מבחינתי. זה מספר שאני מוכן לשחק כמו שהוא.

אני מבין לחלוטין למה כולם מתלהבים מהג׳איינטס אחרי המחזור הראשון. הם לא סתם ניצחו את דאלאס — הם שלטו במשחק. דאק פרסקוט, שהגיע עם רצף של עשרה ניצחונות מול ניו יורק, כמעט ולא הצליח לעשות שום דבר, הקאובויס סיימו עם 244 יארד בלבד ו־69 על הקרקע, והג׳איינטס פשוט שיחקו את סוג הפוטבול שג׳ון הארבו רוצה לבנות שם. 167 יארד בריצה, 37 ניסיונות ריצה לעומת 31 מסירות, 8 מ־11 בדאון שלישי וכמעט 37 דקות של החזקת כדור. בפעם הראשונה מזה הרבה זמן, זאת נראתה כמו קבוצה עם זהות. אבל בדיוק בגלל זה אני חושב שהליין הזה קצת מסוכן למי שרוצה לרוץ אחרי מה שראינו בשבוע הראשון.

הראמס נמצאים בצד השני של הסיפור. הם נראו רע מאוד מול סן פרנסיסקו באוסטרליה, הפסידו את המחצית השנייה 17:0 ונוצחו 379:290 ביארדים. אבל אני לא חושב שמשחק אחד, ובטח לא משחק עם נסיעה כזאת מוזרה לצד השני של העולם, פתאום מוחק את כל מה שחשבנו על הסגל הזה לפני העונה. עכשיו הם חוזרים הביתה, מתוסכלים, מול קבוצה שמגיעה אחרי ניצחון רגשי מאוד. וגם אם הפציעה של Myles Garrett והכניסה שלו ל־IR היא מכה אמיתית להגנה, יש שם עדיין מספיק כישרון בפרונט עם Kobie Turner, Braden Fiske ו־Byron Young, ואולי גם החזרה של Aaron Donald נותנת לכל היחידה הזאת מראה אחר לחלוטין.

המאצ׳אפ שאני הכי אוהב כאן הוא דווקא ההתקפה של הראמס מול ההגנה של ניו יורק. הג׳איינטס כבר בלי Dexter Lawrence, וזה חור עצום באמצע ההגנה. בלי שחקן שמסוגל לייצר לחץ מבפנים לבד, הם יצטרכו לשלוח יותר בליצים כדי להגיע ל־Matthew Stafford, וסטאפורד הוא בערך הקוורטרבק האחרון שאני רוצה לבליץ מולו. הוא ראה כמעט כל דבר שאפשר לראות בליגה ויודע להוציא את הכדור לפני שהלחץ מגיע. תוסיפו לזה את Puka Nacua, Davante Adams, Kyren Williams ואת כל התנועה לפני הסנאפ של Sean McVay, וזה מאצ׳אפ מאוד קשה להגנה צעירה שגם לומדת מערכת חדשה.

אני כן מאוד מכבד את מה שהארבו עושה, ואני חושב שלאורך העונה הג׳איינטס יכולים להיות הרבה יותר טובים ממה שאנשים ציפו. אבל שבוע שני של צוות אימון חדש, התקפה חדשה, נסיעה מחוף לחוף וקבוצה שמגיעה אחרי ניצחון כל כך רגשי — זה בדיוק המקום שבו אני מעדיף ללכת עם הקבוצה היותר מנוסה והיותר מוכחת. הסיכון מבחינתי הוא קו ההתקפה של הראמס; אם Stafford מתחיל לחטוף מכות מוקדם, המשחק יכול להפוך למכוער וצמוד. אבל אם הם מצליחים לשמור עליו נקי יחסית, אני חושב שהראמס פשוט מייצרים יותר מדי בעיות עבור ניו יורק. Rams -7 מבחינתי.

אני חושב שהסיפור של המשחק הזה מתחיל ונגמר בקירק קאזינס מול ההגנה של הצ׳רג׳רס. בשלב הזה של הקריירה קאזינס פשוט חייב כיס נקי ותמונה ברורה לפני הסנאפ. הוא כבר לא הקוורטרבק שיכול לברוח מלחץ או להפוך מהלך שבור למשהו חיובי, והצ׳רג׳רס בנויים בדיוק כדי להקשות עליו. Derwin James מאפשר להם לשנות כיסויים אחרי הסנאפ, להראות לקאזינס דבר אחד ואז לעבור למשהו אחר, ועם Tuli Tuipulotu ו־Dalvin Tomlinson שסוגרים עליו את הכיס אני חושב שנראה לא מעט דרייבים קצרים. כבר במחזור הראשון מול מיאמי קאזינס עמד על 5.3 יארד לניסיון בלבד, זרק ל־160 יארד ושני איבודים, וזה היה מול הגנה הרבה פחות מוכחת מזאת שהוא פוגש עכשיו.

גם כשמסתכלים על הסגל של הריידרס, רוב הכישרון ההתקפי שלהם מרוכז בשני שחקנים: Brock Bowers ו־Ashton Jeanty. שניהם יכולים לנצח משחקים, אבל כשזה כל כך ברור להגנה מה היא צריכה לעצור, הרבה יותר קל לבנות תוכנית משחק. אפשר לתת עזרה על Bowers, להכניס סייפטי נוסף לאזור הקופסה בדאונים מוקדמים ולהכריח את Tre Tucker ו־Jalen Nailor לנצח אחד על אחד. ומהצד השני, ההתקפה של הצ׳רג׳רס הרבה יותר קשה להכנה. כל התנועה לפני הסנאפ של Mike McDaniel, Ladd McConkey באמצע, Omarion Hampton במשחק הריצה וג׳סטין הרברט שיכול להעניש כל סייפטי שמתקרב יותר מדי לקו — יש כאן הרבה יותר דרכים לייצר נקודות.

אני גם חושב שתסריט המשחק מאוד משמעותי כאן. אם הצ׳רג׳רס עולים ליתרון של עשרה או ארבעה־עשר, הריידרס נאלצים לזרוק את הכדור 35–40 פעם, וזה בדיוק המשחק שקאזינס לא רוצה לשחק. ההתקפה של Klint Kubiak צריכה שהריצה תעבוד ושהמשחק יישאר צמוד כדי שהפליי־אקשן יהיה אפקטיבי. ברגע שזה נעלם, הפאס ראש של לוס אנג׳לס יכול פשוט להתרכז בקוורטרבק. ואני לא חושב שצריך כאן משחק מפלצתי מהרברט. גם 24–27 נקודות יכולות להספיק, כי אני מתקשה לראות את וגאס עוברת את אזור ה־17–20.

הדבר היחיד שבאמת מפחיד אותי כאן הוא Maxx Crosby מול קו התקפה של הצ׳רג׳רס שעדיין כולל סימני שאלה. אם הוא מצליח להרוס דרייבים לבד, זה יכול להפוך את המשחק להרבה יותר צמוד ומכוער. וזה גם מתחבר לטוטאל — אני לגמרי מבין את הטיעון ל־Under 43.5, כי הריידרס עצמם לא נראים כמו קבוצה שאמורה לייצר הרבה נקודות כרגע. אבל אם אני חייב לבחור את הצד שאני יותר אוהב כאן, Chargers -6.5 מבחינתי. אני פשוט חושב שהפער בעמדת הקוורטרבק וביכולת לייצר התקפה באופן עקבי גדול מדי.

אני חושב שיש כאן מקום אמיתי לבאונס־בק של דאלאס, ובעיקר בגלל שזה משחק בית. ההתקפה של דק פרסקוט פשוט נראית אחרת ב־AT&T Stadium, וזה לא משהו חדש. לאורך השנים המספרים שלו בבית טובים משמעותית יותר, וגם הרסיברים שלו מרגישים את זה. CeeDee Lamb מייצר בבית הרבה יותר, George Pickens היה הרבה יותר אפקטיבי במשחקי בית בעונה שעברה, ועכשיו לדק יש שני רסיברים אמיתיים שיכולים לנצח בכל אזור במגרש. מול סקנדרי של וושינגטון שיצטרך לבחור את מי הוא רוצה לעזור עליו, אני חושב שזה מאצ׳אפ שמאוד נוח לדאלאס.

אבל מבחינתי הסיפור הגדול יותר בכלל נמצא בצד השני של הכדור. קו ההתקפה של וושינגטון הוא המקום שאני הכי רוצה לתקוף, במיוחד אם יש סימני שאלה במרכז הקו ובתיאום של ההגנות. עכשיו אתה שם את הקו הזה מול פרונט של דאלאס שכל הזהות שלו היא לייצר לחץ, סטנטים, טוויסטים ולהכריח קווים לתקשר מהר. Von Miller נכנס לרוטציה, ויש כאן גם את האלמנט המעניין שהוא שיחק בוושינגטון בעונה שעברה ומכיר את הקצב, את ההגנות ואת האנשים. מול קו שלא תמיד מסודר, זה בדיוק סוג המשחק שבו sack אחד הופך לשניים, שניים הופכים לדרייבים מתים, ופתאום אתה רואה את Daniels רודף אחרי המשחק.

גם Jayden Daniels עצמו נמצא בסיטואציה קצת יותר מורכבת ממה שהליין משקף. הוא אמנם כבר בשנה השלישית, אבל הוא לומד התקפה חדשה תחת David Blough, עם יותר עבודה מתחת לסנטר, יותר huddle ופחות מהמבנה הפתוח והמהיר שעזר לו כל כך בתחילת הקריירה. במשחק חוץ בתוך הדיוויזיה, מול קהל רועש והגנה שמנסה לבלבל אותך לפני ואחרי הסנאפ, כל שינוי כזה הופך להיות משמעותי. וזה עוד לפני שמדברים על העובדה שהמשחק שלו נשען מאוד על תנועה ויציאה מהכיס. אם הוא אפילו קצת מהסס להשתמש ברגליים, דאלאס מקבלת בדיוק את הגרסה של וושינגטון שהיא רוצה לפגוש.

אני כן מכבד את וושינגטון. הם הראו המון אופי מול פילדלפיה, חזרו ברבע הרביעי וכמעט השוו את המשחק בשניות האחרונות, ו־Daniels הוא מסוג השחקנים שתמיד יכול לשבור מהלך ולשנות משחק. וגם ברור שדאלאס כבר לימדה אותנו לא פעם שהיא מסוגלת לאכזב דווקא במקום שנראה הכי נוח. אבל מבחינתי בבית, עם Dak, Lamb ו־Pickens, ומול קו התקפה שאני חושב שהפרונט של הקאובויס יכול להקשות עליו מאוד, Cowboys -4 מבחינתי. אני אוהב את זה גם עד אזור ה־6.

אני חושב שהמספר כאן גדול מדי למשחק בתוך הבית. ארבע או ארבע וחצי נקודות במשחק דיוויזיה זה כבר מרווח משמעותי, במיוחד כשמדובר באריזונה בבית. הקבוצות האלה מכירות אחת את השנייה מצוין, ובמשחקים כאלה הרבה פעמים הכול נשאר בתוך פוזשן אחד. אריזונה גם מגיעה אחרי ההפתעה הגדולה של המחזור הראשון, כשהיא ניצחה את הצ׳רג׳רס בחוץ כאנדרדוג כמעט דו־ספרתי, ולא במקרה. זאת קבוצה שהסגל שלה טוב יותר ממה שהשוק נתן לה קרדיט לפני העונה, ועכשיו היא חוזרת הביתה עם הרבה יותר ביטחון.

מצד שני, סיאטל עדיין נראית לי כמו קבוצה שההגנה שלה טובה יותר מההתקפה שלה. מייק מקדונלד שוב הראה במחזור הראשון כמה הוא יכול להשפיע על משחק דרך ההגנה, אבל התקפית יש יותר סימני שאלה. Kenneth Walker כבר לא שם, והמשחק הקרקעי פחות מפחיד, וזה משמעותי מאוד להתקפה שרוצה לעבוד דרך פליי־אקשן. אם Sam Darnold לא משחק ו־Drew Lock שוב פותח, אני אפילו יותר אוהב את הצד של אריזונה. לוק שיחק טוב כשהוא נכנס, אבל יש הבדל גדול בין להיכנס באמצע משחק לבין לפתוח מול יריבה שהייתה לה שבוע שלם להתכונן אליך.

המאצ׳אפ שאני הכי אוהב מבחינת הקרדינלס הוא דווקא היכולת שלהם לייצר לחץ. Josh Sweat יכול לעשות נזק מהקצה, Budda Baker נותן להם המון גמישות מאחור, ואם הם מצליחים להוציא את סיאטל מהקצב ולהכריח את הקוורטרבק לנצח מתוך דרופבקים נקיים בלי משחק ריצה חזק לידו, זה משחק שיכול להישאר באזור ה־17:20 או 20:23 כל הדרך. ובצד השני, גם אם Jacoby Brissett הוא לא בדיוק שחקן שאני רוצה לרדוף איתו אחרי פיגור של שני טאצ׳דאונים, הוא כן מתאים מאוד לסוג המשחק שאני מצפה לראות כאן: לשמור על הכדור, לקחת את מה שההגנה נותנת ולתת ל־Trey McBride ול־Marvin Harrison Jr. לעשות את העבודה.

הקאונטר ברור — אם אריזונה נופלת לפיגור מוקדם, אני לא בטוח שיש לה מספיק משחק ריצה או מספיק explosiveness בקוורטרבק כדי לחזור. אבל זה בדיוק למה אני אוהב לקבל כאן יותר מפילד גול ולא לנסות לנחש ניצחון מוחלט. במשחק בית, בתוך הבית, מול יריבה מהדיוויזיה ובמשחק שאני מצפה שיהיה נמוך בנקודות וצמוד, Cardinals +4.5 מבחינתי. הייתי משחק גם +4.

אני חושב שהמאצ׳אפ הזה פשוט יושב רע מאוד על אטלנטה, בעיקר בגלל המקום שבו ההתקפה שלה נמצאת כרגע. אנחנו עדיין ממש בתחילת עידן קווין סטפנסקי, טואה טאגוביילואה לומד מערכת חדשה, Michael Penix Jr. עדיין חוזר מה־ACL, ועכשיו הם צריכים לקחת את כל הדבר הזה ללמבו פילד. מערכת חדשה אומרת טרמינולוגיה חדשה, שינויי הגנה חדשים ותיאום שעוד לא באמת נבנה, ובמשחק חוץ רועש הדברים הקטנים האלה הופכים מהר מאוד ל־false start, הגנה שלא נקראת נכון או דרייב שמת אחרי sack בדאון שני.

והבעיה היא שגרין ביי בנויה בדיוק כדי לנצל את זה. Micah Parsons מבחוץ, Lukas Van Ness ו־Barryn Sorrell ברוטציה, Devonte Wyatt ו־Karl Brooks מבפנים — זאת הגנה שלא חייבת לשלוח בליץ כדי להגיע לקוורטרבק. מול טואה זה משמעותי במיוחד. כשהוא עומד במקום וזורק בזמן, הוא עדיין אחד הקוורטרבקים המדויקים בליגה. אבל ברגע שאתה מזיז אותו מהנקודה שלו ומכריח אותו להחזיק את הכדור עוד חצי שנייה, המשחק שלו משתנה לחלוטין. ואם גרין ביי יכולה לייצר את הלחץ הזה עם ארבעה בלבד ועדיין להשאיר שבעה בכיסוי, אני לא אוהב בכלל את הסיכויים של אטלנטה לייצר התקפה עקבית.

בצד השני יש כמעט את ההפך. אטלנטה ממילא לא מגיעה עם פאס ראש עמוק במיוחד, ואם James Pearce Jr. אכן בחוץ בגלל ההשעיה, יהיה להם אפילו יותר קשה להגיע ל־Jordan Love. תנו ללאב כיס נקי, ואני הרבה פחות מודאג מכל הביקורת עליו. רוב הטעויות שלו מגיעות כשהוא נאלץ לצאת מהקצב ולייצר לבד. כשהוא יכול לעבוד בתוך המבנה של Matt LaFleur, עם כל התנועה לפני הסנאפ ועם קבוצה של רסיברים שבה בכל שבוע מישהו אחר יכול להתפוצץ, ההתקפה הזאת הופכת להרבה יותר קשה להגנה ממה שנראה על הנייר.

ברור שיש לאטלנטה נשק אחד שיכול לשנות כל משחק לבד, וזה Bijan Robinson, ואם הוא שולט בקצב ומונע מגרין ביי לקבל מספיק פוזשנים המשחק יכול להישאר צמוד. אבל אפילו שם יש לפאקרס את Xavier McKinney ו־Edgerrin Cooper שנותנים להם בדיוק את הסוג של אתלטיות שצריך כדי להגביל אותו. בסופו של דבר, קבוצה אחת יכולה לייצר לחץ עם ארבעה ולהשאיר את כולם בכיסוי, והשנייה כנראה תצטרך לשלוח יותר שחקנים רק כדי להגיע ללאב. זה פער מבני שאני מאוד אוהב. Packers -5.5 מבחינתי.

אני חושב שיש כאן ערך אמיתי באינדיאנפוליס, ובעיקר בגלל העובדה שהם מקבלים שלוש נקודות בבית במשחק דיוויזיה. שתי הקבוצות ב־0:2, אבל הדרך לשם הייתה שונה לגמרי. הקולטס הגיעו לארוהד ולקחו את קנזס סיטי להארכה לפני שהפסידו 33:30, בזמן שיוסטון חטפה 20:6 בבית מסינסינטי ונראתה רע התקפית. לכן קצת מפתיע אותי לראות את אינדי אנדרדוג בבית מול קבוצה שלא בדיוק נראית כרגע כמו משהו שצריך לפחד ממנו.

מבחינתי, Jonathan Taylor הוא המפתח למשחק הזה. הוא כבר על 253 יארד מהסקרימג׳ וארבעה טאצ׳דאונים בריצה, והדרך הכי טובה לשחק מול ההגנה של יוסטון היא פשוט לא לתת לפאס ראש שלה להכתיב את המשחק. אם הקולטס יכולים לרוץ, להישאר במצבים נוחים בדאון שני ושלישי ולבנות דרייבים ארוכים, הם מוציאים את היתרון הגדול ביותר של DeMeco Ryans מהמשחק. ובבית, בתוך דום, עם פחות בעיות תקשורת ועם התקפה של Shane Steichen שיודעת לעבוד דרך RPOs, משחק קצר והרגליים של Daniel Jones, אני חושב שיש להם את הכלים לייצר מספיק נקודות.

בצד השני, הבעיה הגדולה של יוסטון עדיין לא באמת נפתרה. C.J. Stroud כבר בילה עונה שלמה כשהוא חוטף יותר מדי מכות, וגם אחרי כל השינויים בקו ההתקפה אני עדיין לא בטוח שהם עברו מעבר ל״בערך ממוצע״. זה לא משהו שאני אוהב לראות לפני מפגש מול DeForest Buckner ו־Laiatu Latu. גם Nico Collins בספק, וזה משמעותי מאוד כי ההתקפה הזאת נראית אחרת לגמרי כשהוא לא שם או כשההגנה מצליחה להוריד אותו מהמשחק. אין לי בעיה עם Jayden Higgins או Xavier Hutchinson כשחקנים משלימים, אבל אני לא רוצה שהם יהיו הסיבה שההתקפה של יוסטון זזה.

אני גם אוהב את המאצ׳אפ של Lou Anarumo מול Stroud. ההגנות שלו חיות על disguise ועל שני סייפטיז עמוקים, וזה בדיוק מה שמכריח את Stroud לקחת את הדברים הקטנים ולהחזיק את הכדור עוד חצי שנייה. אם Buckner מצליח לסגור עליו את הכיס מבפנים, זה יכול להפוך משחק שוויוני על הנייר למשחק מאוד מתסכל עבור יוסטון. ברור שהקאונטר כאן הוא שההגנה של הטקסנס עדיין יכולה להיות יחידת טופ 5, ו־Derek Stingley Jr. מסוגל למחוק רסיבר בכיר כמעט לבד. אבל במשחק שאני מצפה שיהיה צמוד ונמוך יחסית בנקודות, Colts +3 בבית זה הצד שלי. ואני גם מבין לחלוטין מי שרוצה לגעת קצת במאניליין.

שתי הקבוצות במאזן 1:1, וההפסד של הג'טס היה צמוד יותר ממה שהמספר אולי מרמז. ניו יורק הפסידה 20:17 לגרין ביי בשבוע שעבר — משחק של שלוש נקודות מול קבוצה שרוב האנשים רואים כחלק מתמונת הפלייאוף. דטרויט הפסידה 41:31 בבאפלו. השוק מתמחר כאן הרבה לפי המוניטין מהעונה שעברה, ולא בהכרח לפי מה ששתי הקבוצות האלה הראו בפועל בספטמבר, ושבע נקודות זה לא מעט לתת לקבוצה שרק עכשיו חטפה 41 נקודות. אתם לא מהמרים שהג'טס טובים. אתם מהמרים שהם יישארו בתוך פוזשן אחד, וזה בדיוק מה שהם עשו לפני שבוע מול יריבה טובה יותר.

ההגנה של דטרויט היא כבר חולשה מוכחת, ועכשיו גם יש על זה מספיק טייפ. הסקנדרי היה סימן שאלה כל הקיץ — די.ג'יי. ריד עוזר מבחוץ, אבל העומק מאחוריו עדיין לא מוכח — ובאפלו בדיוק שמה עליהם 41 נקודות. וזה משמעותי מאוד להימור הזה, כי זה אומר שהג'טס לא צריכים יום התקפי מושלם כדי להישאר בתוך הליין. ג'ינו סמית' הוא מוסר מדויק לטווחי הביניים ששומר טוב על הכדור, גארט וילסון הוא WR1 אמיתי שיודע לנצח במסירות מתמודדות, ובריס הול נותן לאהרן גלן דרך לשלוט בקצב ולקצר את המשחק. פחות פוזשנים מול הגנה שסופגת נקודות — זה בדיוק איך אנדרדוג בחוץ מכסה בלי אפילו להוביל.

וגם דטרויט עדיין מנסה להבין את ההתקפה שלה. דרו פטזינג הוא הפלייקולר השלישי בשלוש שנים, והפרופיל של ג'ארד גוף לא באמת השתנה: כשהכיס נקי והתמונה ברורה, הוא מצוין. כשמזיזים אותו מהמקום והוא צריך לאלתר, הוא הופך להרבה יותר רגיל. השלד של ההגנה של ניו יורק — מינקה פיצפטריק בסייפטי ודמאריו דייוויס בליינבקר — בנוי בדיוק כדי לשמור הכול לפנים ולהכריח התקפות לייצר דרייבים ארוכים במקום מהלכים גדולים. זאת בדיוק ההגנה שאתה רוצה מול קבוצה שרוצה להתפוצץ מהר עם ג'אמיר גיבס ואיימון-רה סנט בראון. אם מכריחים את דטרויט לעבוד קשה על כל דרייב, תוצאה כמו 27:20 מרגישה הרבה יותר סבירה מ־34:13.

הקאונטר כאן אמיתי: דטרויט עדיין שמה 31 נקודות על באפלו, אז ברור שההתקפה עובדת; גוף בתוך פורד פילד הוא קוורטרבק אחר לגמרי; והתפוקה של ג'ינו יורדת משמעותית כשהוא תחת לחץ, מה שמעמיס הרבה אחריות על קו התקפה של הג'טס שעדיין צריך להוכיח את עצמו. זה אנדרדוג חי, לא בהכרח טעות של השוק. Jets +7 מבחינתי.

הדבר הראשון שקופץ לי כאן הוא שהריידרס מגיעים 2:0, עם שני ניצחונות דו־ספרתיים, ועדיין מקבלים שלוש נקודות בחוץ. הם ניצחו 27:13 את מיאמי ו־26:14 את הצ'רג'רס, וההגנה שלהם כבר מדורגת בטופ 10 ביארדים, עם מאזן איבודים חיובי. ניו אורלינס בהחלט מרשימה יותר ממה שציפו ממנה — היא לקחה את דטרויט להארכה ואז ניצחה בבולטימור — אבל שלוש נקודות כאן בעצם אומרות שהשוק רואה את שתי הקבוצות כשוות במגרש ניטרלי. לפי מה שראינו בשבועיים הראשונים, אני לא בטוח שזה נכון. הריידרס נראים לי כרגע כמו הקבוצה היותר שלמה, והעובדה שאני גם מקבל איתם פילד גול הופכת את הצד הזה למעניין מאוד.

אני גם אוהב מאוד את המאצ'אפ עצמו. קלינט קוביאק, היום המאמן הראשי של הריידרס, היה מתאם ההתקפה של הסיינטס ב־2024 ומכיר היטב את הסגל, את הצוות ואת הנטיות שלהם. זה יתרון הכנה אמיתי. בנוסף, ההתקפה של וגאס בנויה טוב למשחק בתוך דום: אשטון ג'נטי בריצות המוקדמות, ברוק באוארס כבעיית מאצ'אפ באמצע, טרה טאקר שמותח את המגרש וקירק קאזינס שלא צריך להמציא דברים אלא פשוט לעבוד בקצב ולהוציא את הכדור בזמן. מנגד, ניו אורלינס מדורגת בתחתית הליגה נגד הריצה, ואם הריידרס מצליחים לשלוט בדאונים הראשונים, הם יכולים להחזיק את טיילר שוג וההתקפה של הסיינטס על הספסל.

שוג עצמו פתח מצוין את העונה ומוביל את הליגה עם 662 יארד במסירה, וכריס אולבה כבר עם 268 יארד, אבל אני חושב שההתקפה הזאת עדיין תלויה בהם יותר מדי. אם מאקס קרוסבי והפרונט של וגאס מצליחים לייצר לחץ קבוע, והסקנדרי מצליח לפחות להקשות על אולבה, אני רוצה לראות מי עוד שם ייקח את המשחק על עצמו. ברור שהסופרדום הוא מקום קשה מאוד לשחק בו, והניצחון של הסיינטס בבולטימור מוכיח שהם אמיתיים יותר ממה שחשבנו, אבל גם הריידרס נכנסים כרגע בדיוק לאותה קטגוריה של קבוצה שאנשים עוד לא לגמרי קלטו כמה היא טובה. Raiders +3 מבחינתי, ואני לא אתפלא בכלל אם הם גם ינצחו את המשחק outright.

אני חושב שהספוט כאן פשוט הרבה יותר טוב לדנבר. שתי הקבוצות הגיעו לעונה עם ציפיות עצומות, שתיהן פתחו קצת מקרטע, אבל בשבוע השני הברונקוס סוף סוף התחילו להיראות כמו הקבוצה שחשבנו שהם יהיו. הם פתחו רע מול ג'קסונוויל, במיוחד ברד זון, אבל במחצית השנייה המשחק התהפך לגמרי. בו ניקס סיים עם 22 מ־31 ל־288 יארד ו־9.3 יארד לניסיון, וההגנה החזיקה את הג'אגוארס על שלוש נקודות בלבד אחרי ההפסקה. בסופו של דבר דנבר ניצחה 392:268 ביארדים, וזה הרגיש כאילו אחרי שישה רבעים די חלשים הם סוף סוף מצאו מחדש את הקצב שלהם.

מנגד, קצת קשה לי לדעת כמה לקחת מהניצחון של הראמס על הג'איינטס. מת'יו סטאפורד נראה הרבה יותר כמו עצמו, אבל המשחק השתנה לחלוטין ברגע שג'קסון דארט נפצע בדרייב הראשון. משם ניו יורק כמעט ולא הצליחה לייצר התקפה, וג'יימיס וינסטון פשוט לא נתן להם שום סיכוי אמיתי. גם בלי פוקה נקואה ההתקפה של לוס אנג'לס נראתה טוב יותר, ואארון דונלד נראה מצוין בחזרה שלו, אבל אני עדיין לא בטוח שראינו שם את אותה קבוצה דומיננטית שחשבנו שנראה לפני העונה. ועכשיו הם גם בלי מיילס גארט, שנמצא ב־IR אחרי ניתוח בברך, וכנראה שוב בלי פוקה — שניים מהשחקנים הכי חשובים שעליהם כל הקבוצה הזאת נבנתה.

ופה אני חושב שהמאצ'אפ והסיטואציה הולכים מאוד לטובת דנבר. הראמס מגיעים אחרי משחק שני בלילה, עדיין לא באמת התרחקו מהנסיעה המטורפת לאוסטרליה מלפני שבועיים, ועכשיו שוב יוצאים למשחק חוץ — הפעם בגובה של דנבר, שזה יתרון ביתי אמיתי במיוחד ברבע הרביעי. והיחידה הכי טובה על המגרש מבחינתי היא ההגנה של הברונקוס. היא בדיוק הראתה מול טרוור לורנס שהיא יכולה לייצר לחץ בלי להתפרק מאחור, ואם סטאפורד צריך להחזיק את הכדור קצת יותר בלי פוקה מול סקנדרי כזה ופאס ראש כזה, אני לא חושב שהמשחק הזה הולך להיות קל בכלל לראמס.

הקאונטר ברור — ניקס עדיין זורק איבודים, משחק הריצה של דנבר קצת דליל כרגע, ועם אארון דונלד בצד השני הפרונט של הראמס עדיין מאוד מסוכן. אבל אני מצפה למשחק יחסית נמוך בנקודות, ובסוג כזה של משחק אני מאוד אוהב לקבל 2.5 נקודות עם הקבוצה הביתית. אני לא צריך שניקס יהיה מדהים; אני רק צריך שהוא יהיה מספיק טוב כדי לשמור את המשחק צמוד ולתת להגנה של דנבר לעשות את העבודה. Broncos +2.5 מבחינתי.

אני חושב שהסיפור כאן די פשוט: וושינגטון בלי ג'יידן דניאלס היא פשוט קבוצה אחרת לגמרי. הוא שוב פרק את המרפק ויהיה בחוץ, וזה אומר מרקוס מריוטה מתחת לסנטר. מריוטה הוא גיבוי סביר, אבל כל ההתקפה הזאת בנויה סביב מה שדניאלס נותן עם הרגליים, ה־RPO והאיום של ריצת קוורטרבק. ברגע שהוא בחוץ, כל הדבר הזה נהיה הרבה יותר מוגבל. וזה לא רק אני שחושב ככה — הליין עצמו זז בצורה חדה אחרי הפציעה, מאזור +3.5 לוושינגטון עד +6.5. זה אומר הרבה על כמה השוק מעריך את הפער בין דניאלס למריוטה.

והבעיה מבחינת וושינגטון היא שזה לא נעצר בעמדת הקוורטרבק. גם מסביב למריוטה יש המון סימני שאלה. סאם קוסמי בפרוטוקול זעזוע מוח, ברנדון קולמן פצוע באצבע, ג'אבון קינלו עם בעיית כתף וניק קרוס בחוץ. כלומר, קוורטרבק מחליף הולך לשחק מאחורי קו התקפה שלא במצב אידיאלי, מול ההגנה של מייק מקדונלד — אחת ההגנות שהכי טובות בלבלבל קוורטרבקים עם שינויי כיסוי אחרי הסנאפ. זה בדיוק המקום שבו אתה מקבל דרייבים קצרים, טעויות בתקשורת ואולי גם איבוד שנותן לסיאטל מגרש קצר.

ובצד השני, סיאטל בכלל לא צריכה משחק ענק מההתקפה כדי לכסות כאן. היא כבר 2:0, ההגנה שלה היא המנוע של הקבוצה, והיא עכשיו פוגשת קבוצה 0:2 שחייבת ניצחון אבל בלי הקוורטרבק שלה. דרו לוק נראה טוב עד עכשיו עם 422 יארד, ארבעה טאצ'דאונים ואפס איבודים, ואם סאם דארנולד חוזר זה כמובן רק משפר את התמונה. גם אם לא — עם ג'קסון סמית'-אנג'יגבה וקופר קופ, סיאטל לא צריכה 35 נקודות. אם ההגנה מחזיקה את וושינגטון על 13–17, משהו באזור 24–17 או 27–13 כבר מספיק כדי לסגור את זה.

הקאונטר היחיד שאני באמת לוקח ברצינות הוא שאם דארנולד עדיין בחוץ, אתה בעצם מבקש ממני לתת כמעט טאצ'דאון בחוץ עם קוורטרבק מחליף משלי, וזה תמיד פחות נוח. בנוסף, וושינגטון משחקת בבית ויש לה את כל המוטיבציה בעולם לא ליפול ל־0:3. אבל בסוף, בלי דניאלס ועם כל הפציעות מסביבו, אני פשוט חושב שסיאטל טובה יותר כמעט בכל אזור. Seahawks -6.5 מבחינתי.

אני חושב שפילדלפיה היא בדיוק מסוג הקבוצות שהמאזן שלה כרגע נראה יותר טוב מהיכולת שהיא באמת הציגה. האיגלס 2:0, אבל ניצחו את וושינגטון בשתי נקודות ונזקקו לדרייב של ג'יילן הרטס בסיום כדי לברוח מטנסי. הם קולעים 24 נקודות בכל שבוע, משחק הריצה עדיין לא באמת נכנס לקצב תחת שון מאניון, ואפילו הטייטנס הצליחו לייצר יותר יארד למהלך מהם. זאת לא בדיוק קבוצה שאני ממהר לתת איתה 4.5 נקודות בחוץ, בטח לא במשחק שני ברציפות מחוץ לבית ובטח לא ביום שני בלילה.

הסיבה העיקרית שאני אוהב את שיקגו כאן היא דווקא ההגנה. בשבוע שעבר הם החזיקו את מינסוטה על תשע נקודות בלבד, ובמשחק שבו אני מקבל יותר מפילד גול בבית, זה בדיוק מה שאני מחפש. מונטז סוויט ודאיו אודייינגבו יכולים לייצר לחץ מהקצוות, גריידי ג'ארט וגרבון דקסטר יכולים לסגור את המרכז, ופילדלפיה עדיין לא הצליחה לבסס את משחק הריצה שאמור להיות הזהות שלה. אם סקוואן בארקלי באמת מוגבל או אפילו בחוץ בגלל ה־stinger בצוואר, זה רק הופך את זה ליותר מעניין. בשנה שעברה שיקגו כבר הראתה שהיא מסוגלת פיזית להתמודד עם הקבוצה הזאת, כשדרסה את פילדלפיה על הקרקע עם 281 יארד והחזיקה בכדור כמעט 40 דקות.

הבעיה כמובן נמצאת בצד השני. קיילב וויליאמס נפצע בהמסטרינג והסיכוי שלו לשחק כרגע נראה נמוך, טייסון בייג'נט בפרוטוקול זעזוע מוח, ויש תרחיש אמיתי שבו קייס קינום פותח. אם זה קורה, אני הרבה פחות אוהב את ההימור הזה. ועדיין, ההתקפה של בן ג'ונסון בנויה בצורה שמאפשרת גם לקוורטרבק פחות טוב לתפקד — הרבה תנועה לפני הסנאפ, קריאות מוגדרות, מסירות מהירות, ועדיין יש שם רום אודונזה, לות'ר בורדן וקולסטון לאבלנד. וגם חשוב לזכור: שבוע אחד לפני כן אותה התקפה שמה 59 נקודות ו־552 יארד בחוץ. המשחק המכוער מול מינסוטה הגיע בגשם, מול הגנה מצוינת ועם שני איבודים, אז אני לא בטוח שזה מייצג באמת את התקרה שלהם.

בסופו של דבר, אני פשוט לא חושב שפילדלפיה הראתה עד עכשיו שהיא מסוגלת לברוח ממשחקים. היא התקשתה גם מול וושינגטון וגם מול טנסי, ועכשיו מגיעה למשחק חוץ בפריים טיים מול קבוצה יותר נואשת ועם הגנה שיכולה לשמור את התוצאה נמוכה. Bears +4.5 מבחינתי, אבל עם הסתייגות אחת מאוד חשובה: אני רוצה לדעת מי פותח בקוורטרבק לפני שאני סוגר את זה. אם זה קייס קינום, המספר כבר הרבה פחות אטרקטיבי.

אני חושב שהליין הזה נראה גדול רק עד שמסתכלים על איך שתי הקבוצות באמת נראות כרגע. אריזונה אמנם פתחה את העונה עם הפתעה ענקית וניצחה 26:14 את הצ'רג'רס כאנדרדוג של כמעט עשר נקודות, אבל שבוע אחר כך היא חזרה לקרקע עם הפסד 31:7 לסיאטל. עכשיו היא מגיעה לסנטה קלרה מול קבוצה 2:0 שנראית כרגע כמו אחת ההתקפות הכי יעילות בליגה. סן פרנסיסקו כבר ניצחה את הראמס ואת מיאמי, מדורגת ראשונה ב־success rate, שנייה ב־EPA למסירה, וברוק פרדי פתח את העונה בכושר אדיר עם 80.4% השלמה, 492 יארד, חמישה טאצ'דאונים ואיבוד אחד בלבד.

הבעיה המרכזית של אריזונה היא שהיא פשוט לא מייצרת מספיק לחץ. מול סיאטל היא הגיעה לדרו לוק פעם אחת בלבד, ובפחות מ־30% מהדרופבקים הצליחה בכלל לייצר לחץ. עכשיו תשים את אותה הגנה מול פרדי, שקו ההתקפה שלו עדיין לא אפשר סאק בשני משחקים, וזה מאצ'אפ מאוד בעייתי. וכשאריזונה גם משחקת המון base defense, זה אפילו יותר גרוע — פרדי פשוט מפרק את הלוקים האלה כרגע. עם ג'ורג' קיטל, דיבו סמואל וכריסטיאן מקאפרי שמכריחים הגנה לכסות כל סנטימטר במגרש, ועם סקנדרי אריזונה שכבר סובל מפציעות, אני לא רואה איך הם מצליחים לעצור את סן פרנסיסקו לאורך ארבעה רבעים.

ומהצד השני, אני פשוט לא רואה איך אריזונה שומרת על הקצב. ג'ייקובי בריסט סיים מול סיאטל עם 95 יארד על 28 ניסיונות — 3.4 יארד לניסיון — וגם נמצא עכשיו בדו״ח הפציעות עם ירך. ג'יימס קונר כבר ב־IR, וטריי מקברייד אמנם שחקן מצוין, אבל הוא לא יכול להחזיק התקפה שלמה לבד. אם אריזונה נופלת לפיגור של שני סקור, זה בדיוק המקום שבו כל העסק מתחיל להתפרק, כי אין להם כרגע משחק עומק אמיתי ואין להם את משחק הריצה שיכול להוריד לחץ מהקוורטרבק.

הקאונטר הוא שסגל הרסיברים של סן פרנסיסקו גם לא בריא לגמרי, וקייל שנהאן לא תמיד ממשיך ללחוץ כשהוא כבר ביתרון — הרבה פעמים הוא פשוט מוריד קצב, רץ עם הכדור ושורף שעון, וזה בדיוק איך משחק של 30:13 יכול להפוך ל־27:20 ולהרוס כיסוי. אבל כרגע הפער ההתקפי בין הקבוצות גדול מדי בעיניי, ובעיקר הפער בין היכולת של סן פרנסיסקו להגן על פרדי לבין חוסר היכולת של אריזונה לייצר לחץ. 49ers -8.5 מבחינתי, ואני עדיין בסדר עם זה גם עד -9.5.

אני חושב שהליין כאן קצת נותן יותר מדי כבוד לבולטימור ופחות מדי למה שדאלאס הראתה עד עכשיו. שתי הקבוצות 1:1, אבל מבחינתי דאק פרסקוט נראה כרגע הרבה יותר חד. יש לו כבר שישה טאצ'דאונים בשני משחקים ורייטינג של 117.1, כולל ארבעה טאצ'דאונים מול וושינגטון. מנגד, לאמאר ג'קסון עדיין לא באמת נכנס לקצב, ובמחצית השנייה מול ניו אורלינס ראינו התקפה שנתקעה ואיבדה יתרון. וזה גם משחק ניטרלי בריו, אז כל היתרון הביתי הרגיל של בולטימור פשוט לא קיים כאן. במצב כזה, לקבל יותר מפילד גול עם הקוורטרבק שנראה טוב יותר עד עכשיו זה משהו שאני אוהב.

גם בולטימור עצמה נראית קצת פחות מסודרת ממה שהתרגלנו לראות. צוות אימון חדש, 17 פנדלים בשני משחקים, וכבר משחק שבו הם לא הצליחו לסגור יתרון ברבע הרביעי. אלה בדיוק הדברים הקטנים שבמשחק צמוד יכולים לעשות את ההבדל. ואם המשטח בריו באמת יהיה קצת פחות אידיאלי ויוריד מהמהירות ומהמהלכים הגדולים, זה עוד יותר משחק לטובת האנדרדוג. פחות אקספלוסיביות, יותר דרייבים ארוכים, יותר מצבים של דאון שלישי — ובדיוק שם דאלאס הייתה מצוינת עד עכשיו עם 68% המרה בדאון שלישי.

מבחינת המאצ'אפ, אני גם אוהב את הנשקים של דאלאס מול הסקנדרי של בולטימור. אם הרייבנס נותנים עזרה על סי.די. לאמב, אז ג'ורג' פיקנס מקבל יותר אחד על אחד — וזה בדיוק למה דאלאס הביאה אותו. בצד השני, זיי פלאוורס עדיין לא ב־100%, וזה מצמצם את האפשרויות של לאמאר במשחק המסירה. אני לא צריך שדאלאס תהיה הקבוצה הטובה יותר לאורך 60 דקות; אני רק צריך שזה יישאר משחק של פוזשן אחד.

הקאונטר כאן ברור והוא משמעותי: ההגנה של דאלאס הייתה רעה מאוד עד עכשיו, במיוחד מול הריצה, ועכשיו היא פוגשת את דריק הנרי ולאמאר, מול התקפה שרצה ל־5.3 יארד לניסיון וכבר עם חמישה טאצ'דאונים על הקרקע. אם דאלאס לא מצליחה לתקל ולשמור על הקצוות, המשחק הזה יכול לברוח מהר מאוד. אבל במגרש ניטרלי, עם איך שדאק משחק ועם יותר מפילד גול בכיס, Cowboys +3.5 מבחינתי.

אני חושב שהמספר כאן פשוט גדול מדי, גם אם ברור לחלוטין מי הקבוצה הטובה יותר. קנזס סיטי 2:0, פטריק מהומס כבר נראה הרבה יותר חד בשבוע השני עם 382 יארד ושלושה טאצ'דאונים מול אינדיאנפוליס, ומיאמי לעומת זאת פתחה 0:2, לא עברה 300 יארד התקפיים באף משחק ועדיין לא רשמה אפילו סאק אחד העונה. אבל 11.5 נקודות בחוץ זה כבר מחיר אחר לגמרי. במיוחד כשמדובר בצ'יפס, קבוצה שבשנים האחרונות שוב ושוב מנצחת בלי בהכרח לפרק. הם עולים ליתרון, מורידים קצב, רצים, שורפים שעון ולוקחים את הפילד גול. זה בדיוק איך משחק שאמור להיגמר ב־31:14 הופך ל־27:17.

המספר גם מתאים למה שהטוטאל אומר לנו. אם המשחק יישאר באזור 45–46 נקודות, אנחנו מדברים בערך על תוצאה של 28:17 — כלומר כיסוי של מיאמי על הקשקש. ובטווח כזה, מספיק מהלך אחד גדול של דבון אצ'יין, איבוד אחד של קנזס סיטי או טאצ'דאון מאוחר נגד prevent defense כדי להפוך את ההימור. וגם צריך לזכור שההתקפה של הצ'יפס הרבה יותר מאוזנת עכשיו עם קנת' ווקר, שכבר עם 290 יארד בריצה על 6.2 לניסיון. זה מצוין בשביל לנצח משחקים, אבל לפעמים פחות טוב בשביל לכסות ספרדים ענקיים כי ברגע שקנזס סיטי ביתרון, היא יכולה פשוט לרוץ ולתת לשעון לעבוד.

גם הספוט עצמו נוח יותר למיאמי ממה שנראה. זה משחק החוץ הראשון של קנזס סיטי העונה, אחרי שני משחקי פריים טיים בבית, ומנגד זה משחק הבית הראשון של הדולפינס. משחק של 13:00 במיאמי בסוף ספטמבר עם החום והלחות שם הוא לא משהו שאני מתעלם ממנו, בטח מול קבוצה שמשחקת בפעם הראשונה בחוץ. מיאמי גם 0:2 ונואשת להראות משהו מול הקהל שלה. אני לא צריך שהם ינצחו, ואני אפילו לא צריך שהם יהיו טובים. אני רק צריך שהם יישארו בתוך 11 נקודות.

ברור שהקאונטר כאן מאוד אמיתי. מיאמי קלעה בדיוק 13 נקודות בכל אחד משני המשחקים, עדיין לא הובילה אפילו לרגע העונה, ואין לה כרגע שום פאס ראש. אם מאליק וויליס מאבד שני כדורים מוקדם, מהומס יכול להפוך את זה ל־31:10 עוד לפני הרבע הרביעי. אבל בסוף, עם ההיסטוריה של קנזס סיטי כפייבוריטית גדולה בחוץ, עם הסגנון שלה כשהיא ביתרון ועם כל כך הרבה נקודות בכיס, Dolphins +11.5 מבחינתי.

אני חושב שזה בדיוק מסוג המשחקים שבהם אני מעדיף לקחת את הנקודות עם הקבוצה הביתית. הטוטאל יושב על 38.5, כלומר השוק בעצמו אומר לנו שהוא מצפה למשחק איטי, פיזי וצמוד מאוד — משהו באזור 20:17. כשזה התסריט, 2.5 נקודות הן המון. קליבלנד יכולה לנצח, להפסיד בנקודה או שתיים ועדיין לכסות, ובמשחק דיוויזיה מהסוג הזה, במיוחד כשהקצב צפוי להיות נמוך, אני מעדיף להיות בצד שמקבל את הנקודות.

גם מבחינת הקוורטרבק, דשון ווטסון נראה הרבה יותר יציב בשבועיים האחרונים ממה שאנשים אולי שמים לב. הוא עם 382 יארד, ארבעה טאצ׳דאונים ואפס איבודים בשני המשחקים האחרונים, ו־68.3% השלמה העונה. פיטסבורג אמנם התעוררה התקפית בשבוע 3 עם 411 יארד ו־30 נקודות, ו־Aaron Rodgers סוף סוף נראה מסונכרן יותר, אבל אני עדיין לא מוכן למחוק את מה שראינו בשבועיים הראשונים. Rodgers כבר לא יכול לברוח מלחץ כמו פעם, וכל ההתקפה הזאת עדיין צריכה משחק ריצה יציב כדי לעבוד כמו שצריך. Jaylen Warren היה מצוין מול סינסינטי, אבל אני רוצה לראות את זה שוב לפני שאני קונה לגמרי את השינוי.

ופה בעיניי נמצא המאצ׳אפ החשוב ביותר: הפאס ראש של קליבלנד מול Rodgers. הבראונס יצרו לחץ על יותר מחצי מהדרופבקים של Bryce Young בשבוע שעבר, ו־Mason Graham כבר עם ארבעה סאקים העונה. מול קוורטרבק שכמעט ולא זז מחוץ לכיס, זה בדיוק סוג הלחץ שיכול להרוג דרייבים. גם ההגנה של קליבלנד בבית בדרך כלל משחקת הרבה יותר טוב, ויש לה מספיק כישרון מאחור עם Denzel Ward כדי לאפשר לפרונט להיות אגרסיבי.

הקאונטר ברור — ההגנה של פיטסבורג עדיין יחידה חזקה מאוד, Rodgers בדיוק מגיע אחרי משחק של שלושה טאצ׳דאונים, ויכול להיות שהריצה הטובה של Watson תיעצר מול יריבה פיזית שמכירה אותו היטב. אבל בסוף, משחק בית, טוטאל נמוך, פאס ראש טוב יותר וקוורטרבק שנראה יציב יותר לאחרונה זה בדיוק הפרופיל שאני רוצה עם אנדרדוג. Browns +2.5 מבחינתי.

אני חושב שהמשחק הזה הרבה יותר קרוב ממה שהמאזנים של שתי הקבוצות מרמזים, אבל עדיין יש לי נטייה ברורה לאינדיאנפוליס. שתי הקבוצות מגיעות אחרי ניצחון ראשון לעונה, והשתיים גם עברו פתיחה קשה עם פציעות והפסדים צמודים. וושינגטון ניצחה את סיאטל למרות ש־Jayden Daniels שוב בחוץ, ו־Marcus Mariota הראה שהוא יכול להחזיק את ההתקפה מספיק טוב. מצד שני, אינדיאנפוליס סוף סוף הצליחה לסגור משחק מול יוסטון אחרי שכבר לקחה את קנזס סיטי להארכה, והתחושה היא שההגנה שלה מתחילה קצת להתייצב. בגלל שהמשחק בלונדון, אין כאן באמת יתרון ביתיות, אז מבחינתי זה יותר עניין של מי מגיעה עם הסגל היותר שלם ועם יותר דרכים לנצח.

ופה אני חושב שהיתרון עובר לקולטס. Washington מגיעה בלי Daniels וגם בלי כמה שחקנים חשובים נוספים, כולל Sam Cosmi, Frankie Luvu, Nick Cross ו־Chig Okonkwo. זה לא מעט חוסרים לקבוצה שכבר נשענת עכשיו על קוורטרבק מחליף. Mariota היה סביר מול סיאטל, אבל הניצחון הזה גם קיבל הרבה עזרה מהגנה שייצרה איבודים, כולל pick-six, וזה מסוג הדברים שקשה לבנות עליהם שבוע אחרי שבוע. מהצד השני, Indianapolis עדיין יכולה ללכת על Jonathan Taylor, וזה מאצ׳אפ שאני אוהב מול הגנה שחסרה שחקנים בפרונט ושכבר ספגה 30 פלוס בשני משחקים רצופים. גם Daniel Jones יכול לעבוד הרבה עם play-action ו־RPOs, וזה מתאים מאוד מול קבוצה שצריכה לכבד את משחק הריצה.

אני גם לא מתעלם מהעובדה שהקולטס עצמם לא בדיוק קבוצה בלי חולשות. ההגנה שלהם עדיין הייתה מאוד לא יציבה לאורך העונה, Jones עשה טעויות עם הכדור, ו־Alec Pierce בחוץ. אם Mariota שוב משחק נקי ומצליח לשמור את וושינגטון במשחק, זה בהחלט יכול להישאר צמוד עד הסוף. אבל בשורה התחתונה, אני סומך יותר על Indianapolis כרגע בגלל שיש לה את הקוורטרבק הפותח, את משחק הריצה הטוב יותר, יותר עומק התקפי, ופחות חוסרים משמעותיים. Colts -3.5 מבחינתי.

אני חושב שהמספר כאן קצת גדול מדי למשחק בתוך הבית, במיוחד כשמדובר ביריבות דיוויזיונית שמכירה אחת את השנייה מצוין. באפלו 3:0, אבל לא כל שלושת הניצחונות היו מרשימים כמו שהמאזן גורם לחשוב. בשבוע שעבר היא ניצחה 24:16 את הצ׳רג׳רס למרות חמישה איבודים, שלושה מהם של Josh Allen, וההגנה שלה עדיין רחוקה מלהיות יחידה שאני סומך עליה — 24 ב־EPA נגד המסירה ו־23 נגד הריצה. ניו אינגלנד אמנם פתחה 1:2 ונראתה רע מאוד בהתקפה, אבל בעונה שעברה היא שיחקה את באפלו צמוד מאוד פעמיים, כולל ניצחון 23:20 בבאפלו כאנדרדוג גדול. במשחק כזה, לקבל כמעט טאצ׳דאון זה כבר מעניין.

המאצ׳אפ הכי חשוב מבחינתי הוא דווקא משחק הריצה של באפלו מול הפרונט של ניו אינגלנד. James Cook והבילס מדורגים ראשונים בליגה ב־EPA בריצה, בזמן שהפטריוטס רק 28 בהגנה נגד הריצה. אם ניו אינגלנד לא מצליחה לעצור את Cook בדאונים הראשונים, באפלו יכולה לשלוט בשעון ולשמור את Allen במצבים נוחים, וזה בדיוק התסריט שבו הספרד נהיה מסוכן. מצד שני, אם הפטריוטס מצליחים להאט את הריצה ולהכריח את Allen לעשות הכול לבד, כבר ראינו בשבוע שעבר שהוא מסוגל לתת ליריבה הזדמנויות עם איבודים. וזה חשוב במיוחד כי ההגנה של ניו אינגלנד עדיין אמורה להיות הצד החזק של הקבוצה הזאת.

הבעיה כמובן היא ההתקפה. ניו אינגלנד קולעת רק 12 נקודות בממוצע ולא עברה 20 באף משחק, ו־Drake Maye מגיע אחרי רצף קשה מאוד עם שישה איבודים וללא טאצ׳דאון מאז שבוע 1. עכשיו גם יש עניין עם הכתף שלו, למרות שהוא התאמן באימון מלא. ועדיין, אני לא צריך ממנו משחק גדול. אני צריך שהוא לא ימסור את המשחק לבאפלו. אם הוא שומר על הכדור, משתמש במשחק הקצר ונותן להגנה להשאיר את זה צמוד, יש כאן דרך אמיתית להישאר בתוך פוזשן אחד.

הקאונטר ברור וחזק: Josh Allen עדיין משחק ברמת MVP, באפלו מדורגת שנייה בליגה ב־EPA כולל, ואם Christian Gonzalez או Christian Barmore לא משחקים זה משנה לגמרי את התמונה. אבל במשחק דיוויזיה, עם היסטוריה של משחקים צמודים ועם הגנה של באפלו שעדיין נותנת יותר מדי, Patriots +6.5 מבחינתי. ואם עדיין אפשר למצוא +7, זה המספר שאני מעדיף בהרבה.

אני חושב שהליין כאן נותן יותר מדי קרדיט לשיקגו בהתחשב במצב הקוורטרבק שלה. Caleb Williams בחוץ עם פציעת המסטרינג, והברס כנראה שוב הולכים עם Case Keenum — כן, אותו Keenum שרק עכשיו הוביל אותם לניצחון 27:7 מרשים מאוד על פילדלפיה. אבל עדיין, יש הבדל עצום בין לנצח משחק אחד עם קוורטרבק שלישי לבין לבקש מאותה קבוצה לתת 3.5 נקודות שבוע אחר כך. שיקגו גם מגיעה אחרי משחק שני בלילה, בעוד שלג׳טס היה שבוע מלא להתכונן. מבחינתי, כשאתה מקבל יותר מפילד גול עם הקבוצה שיש לה את הקוורטרבק הטוב יותר על המגרש, זה כבר מעניין.

וזה בדיוק העניין עם Geno Smith. הוא מגיע אחרי 321 יארד ושלושה טאצ׳דאונים מול דטרויט, ושני ההפסדים של ניו יורק העונה היו בשבע נקודות מול הליונס ובשלוש מול גרין ביי. זאת לא קבוצה שמתפרקת. היא תחרותית, Garrett Wilson בריא וזמין, וההתקפה נראית הרבה יותר מסודרת ממה שראינו מהג׳טס בשנים האחרונות. גם מבחינה אנליטית, הפער בין הקבוצות לא כזה גדול — ניו יורק 11 ב־EPA למהלך ו־14 בהגנה, בעוד שיקגו 8 ו־10 בהתאמה. כשאתה מוסיף לזה את העובדה שהגנת הריצה של הברס נמצאת כמעט בתחתית הליגה, אפילו אם Breece Hall לא משחק, ל־Jets עדיין יש עומק עם Braelon Allen ו־Isaiah Davis כדי לתקוף את החולשה הזאת.

בצד השני, אני עדיין רוצה לראות מה ההתקפה של שיקגו באמת בלי Williams לאורך זמן. Ben Johnson יכול לבנות משחק מצוין, וזה מה שקרה מול פילדלפיה, אבל כבר ראינו לפני שבועיים את אותה קבוצה קולעת שלוש נקודות בלבד מול מינסוטה. עם קוורטרבק מחליף, הרבה יותר תלוי במה שקורה בקריאה הראשונה ובכמה ההגנה נותנת לך לשחק לפי התוכנית. הג׳טס לא היו מושלמים מול דטרויט, אבל הם עדיין מאפשרים רק 4.8 יארד למהלך העונה, נתון שנמצא בין הטובים בליגה. מול Keenum זה מאצ׳אפ שונה לגמרי מאשר מול Jared Goff.

הקאונטר הוא כמובן שאולי שיקגו כבר הראתה שהירידה מ־Williams ל־Keenum לא כואבת כמו שחשבנו, והניצחון על פילדלפיה היה מאוד מרשים. אבל אחרי ניצחון רגשי ביום שני בלילה, לפני משחק דיוויזיה גדול מול גרין ביי בשבוע הבא, זה גם מקום קלאסי למשחק קצת שטוח. ניו יורק תחרותית, Geno משחק טוב, ויש לה יותר מנוחה. Jets +3.5 מבחינתי.

אני חושב שהמספר כאן פשוט נותן לי יותר מדי סיבות ללכת עם סינסינטי. Joe Burrow בבית, כשהבנגלס נותנים פחות מפילד גול, זה כבר מאצ׳אפ שאני אוהב — במיוחד מול יריבה שהוא הצליח נגדה בעבר. Burrow פתח את העונה מצוין עם 743 יארד, שישה טאצ׳דאונים מול איבוד אחד ורייטינג של 106.6, ובשבוע שעבר בפיטסבורג הוא שוב נראה חד עם 282 יארד ושלושה טאצ׳דאונים. Ja’Marr Chase כבר עם ארבעה טאצ׳דאונים, ואם ג׳קסונוויל מתחילה להזיז כיסוי לכיוון שלו, זה רק פותח יותר הזדמנויות ל־Tee Higgins. מבחינתי, זה היתרון הכי ברור על המגרש.

גם ההגנה של סינסינטי נראית הרבה יותר טובה ממה שהתרגלנו לראות. אחרי שהגנת הריצה הייתה אחת החלשות בליגה בעונה שעברה, התוספות של Dexter Lawrence, Jonathan Allen ו־Boye Mafe כבר מורגשות מאוד. לבנגלס יש עשרה סאקים בשלושה משחקים והפרונט הרבה יותר פיזי. וזה משמעותי במיוחד מול ג׳קסונוויל, כי הרבה מההצלחה שלה עד עכשיו הגיעה דרך משחק הריצה ולא דרך Trevor Lawrence שסוחב את כל ההתקפה. אם סינסינטי מצליחה להוציא את הריצה מהמשחק ולהכריח את Lawrence לזרוק הרבה יותר מהרגיל בחוץ, זה בדיוק התסריט שהבנגלס רוצים.

אני גם קצת זהיר עם ההתלהבות מג׳קסונוויל אחרי הפתיחה שלה. הפרש הנקודות המרשים שלה מנופח לא מעט מה־35:6 על ניו אינגלנד, קבוצה שנראתה רע מאוד עד עכשיו. זה לא אומר שהג׳אגוארס לא טובים — הם בהחלט נראים כמו קבוצה מסוכנת — אבל אני לא בטוח שהמאזן והמספרים שלהם מספרים את כל הסיפור. סינסינטי לעומת זאת הפסידה 30:27 בפיטסבורג במשחק שנשאר צמוד לכל אורכו, ואני לא חושב שהפסד כזה גורם לי פתאום להוריד מהם יותר מדי.

הקאונטר כאן בהחלט משמעותי: ג׳קסונוויל 8:2 נגד הליין בעשרת המשחקים האחרונים, יש מודלים שמעריכים אותה אפילו כפייבוריטית קלה, והסקנדרי של סינסינטי מגיע עם סימני שאלה ופציעות שצריך לבדוק לפני המשחק. אבל כל עוד אני מקבל Bengals -2.5, בבית, עם Burrow, Chase והפרונט המשופר הזה, אני מעדיף ללכת עם סינסינטי לפני שהמספר יעלה ל־3.

אני חושב שהסיפור של המשחק הזה מתחיל ונגמר בעמדת הקוורטרבק של טמפה ביי. Baker Mayfield בחוץ אחרי שפרק את האגודל, ועכשיו Jalon Daniels, רוקי שלא נבחר בדראפט, הולך לפתוח לראשונה בקריירת ה־NFL שלו. וזה לא כאילו ההתקפה הזאת בדיוק עבדה לפני הפציעה — גם עם Mayfield היא ייצרה רק 243 יארד בשבוע שעבר וסיימה 2 מ־17 מזעזע בדאון שלישי. טמפה כבר נמצאת בתחתית הליגה ב־EPA למהלך וב־success rate, ועכשיו היא צריכה לנסות לתקן את כל זה עם קוורטרבק שעוד לא פתח משחק בליגה.

ופה אני מאוד אוהב את המאצ׳אפ של גרין ביי. הפאקרס מגיעים עם מנוחה ארוכה אחרי ששיחקו בחמישי, מה שנותן לצוות ההגנתי עוד כמה ימים להכין לחץ ותמונות שונות לקוורטרבק שאין עליו כמעט שום טייפ מקצועני. Micah Parsons מול קו התקפה שכבר התקשה העונה זה בדיוק מסוג המאצ׳אפים שיכולים להפוך בכורה לסיוט. טמפה כנראה תנסה להוריד כמה שיותר אחריות מ־Daniels ולהישען על משחק הריצה, אבל גם שם גרין ביי הראתה שהיא מסוגלת לסגור קבוצות — היא החזיקה את Breece Hall על 29 יארד בלבד ואת מינסוטה על 3.1 יארד לניסיון.

אני גם לא צריך כאן משחק גדול מ־Jordan Love. הוא אמנם מוביל את הליגה עם 844 יארד במסירה, אבל ההתקפה של גרין ביי עדיין לא הייתה עקבית, במיוחד ברד זון, ומשחק הריצה לא באמת עוזר לו. ועדיין, מול התקפה של טמפה שאני מתקשה לראות עוברת את אזור ה־10–14 נקודות, אפילו ערב התקפי ממוצע של הפאקרס יכול להספיק. זה גם מסביר למה הטוטאל התרסק מאזור 46.5 עד מתחת ל־40 ברגע שהפציעה של Mayfield נכנסה לתמונה.

הקאונטר הוא שגרין ביי עצמה ממש לא משחקת טוב כרגע — 0:3 נגד הליין, 0:3 כפייבוריטית, והיא בדיוק מגיעה מהפסד 35:14 בבית לאטלנטה. גם מזג האוויר בטמפה והקצב האיטי הצפוי של הבאקנירס יכולים להפוך את זה למשחק מכוער שבו כל פילד גול משנה את התמונה. אני בהחלט מבין את ה־Under 39.5, אבל אם אני צריך לבחור צד אחד שאני מעדיף, אני יותר אוהב את Green Bay מול קוורטרבק רוקי בהופעת הבכורה שלו.

אני חושב שזה משחק שבו פשוט קשה לי ללכת נגד קנזס סיטי כל עוד המספר נשאר באזור הזה. שתי הקבוצות 3:0, אבל הדרך לשם שונה לגמרי. הריידרס נראים הרבה יותר טובים תחת Klint Kubiak, ו־Kirk Cousins משחק פוטבול יציב מאוד עם תשעה טאצ׳דאונים בשלושה משחקים, אבל קנזס סיטי כרגע נראית כמו הקבוצה השלמה יותר. Patrick Mahomes כבר עם 812 יארד, שבעה טאצ׳דאונים ושני איבודים בלבד, וכל החשש מהחזרה מהפציעה כמעט נעלם. בנוסף, Kenneth Walker III שינה לגמרי את ההתקפה הזאת — 360 יארד בריצה וארבעה טאצ׳דאונים, וזה נותן למהומס איזון שהוא כמעט לא קיבל בשנים האחרונות.

המאצ׳אפ עצמו גם נוח יותר לצ׳יפס בעיניי. ההגנה של קנזס סיטי נמצאת בטופ של הליגה כמעט בכל מדד נגד המסירה, וזה בדיוק המקום שבו Cousins נעשה פגיע יותר. הוא עדיין קוורטרבק שצריך כיס נקי ותמונה ברורה, ו־Steve Spagnuolo הוא בערך המאמן האחרון שאתה רוצה לפגוש אם זה הפרופיל שלך. כל ההגנה שלו בנויה על disguise ולחץ שמכריח את הקוורטרבק להחזיק את הכדור עוד חצי שנייה. אם משחק הריצה של Ashton Jeanty לא מצליח לייצר מספיק, הריידרס יכולים למצוא את עצמם ביותר מדי דאונים ברורים של מסירה, וזה תסריט שאני מאוד אוהב לטובת קנזס סיטי.

מצד שני, אני גם לא ממהר לבטל את לאס וגאס. היא 3:0 נגד הליין, ההגנה שלה מדורגת גבוה מאוד ב־EPA למהלך, וזה המשחק הכי גדול שהיה לה בבית כבר הרבה זמן. גם העובדה שהליין ירד מ־5.5 ל־4.5 אומרת שלא כל הכסף הולך עם הצ׳יפס. ואם Brock Bowers חוזר, ההתקפה של וגאס בהחלט מקבלת עוד שכבה. אבל בסוף, כשאני מקבל את Mahomes, את ההגנה הטובה יותר, משחק ריצה שחזר להיות איום אמיתי, ומאצ׳אפ שבו הוא כבר 13:2 בקריירה מול הריידרס, אני מעדיף ללכת עם הקבוצה שאני סומך עליה יותר. Chiefs -4.5 מבחינתי.

אני חושב שהליין הזה פשוט נמוך מדי ביחס למה שסאן פרנסיסקו הראתה עד עכשיו. הניינרס 3:0, ניצחו את שלושת המשחקים הראשונים שלהם בהפרש מצטבר של 48 נקודות, וההתקפה שלהם כרגע נראית כמו הטובה בליגה. Brock Purdy עם תשעה טאצ׳דאונים מול איבוד אחד בלבד, רייטינג של 133.1, וסן פרנסיסקו מובילה את ה־NFL גם ביארדים למהלך וגם ב־EPA למהלך. כשקבוצה כזאת, בבית, נותנת פחות מפילד גול — מבחינתי זה מספר שקשה להתעלם ממנו.

המאצ׳אפ עצמו גם הולך מאוד לטובת סן פרנסיסקו. כל הזהות של דנבר בהגנה בנויה על ייצור לחץ, אבל הניינרס עדיין לא אפשרו אפילו סאק אחד העונה. וזה קריטי, כי אם Purdy מקבל כיס נקי, אין כרגע הרבה קוורטרבקים שמשחקים יותר יעיל ממנו. תוסיפו לזה את Kyle Shanahan, פליי־אקשן, Christian McCaffrey, George Kittle וסגל נשקים שכבר מתחיל להיות קצת יותר בריא, ואני לא בטוח איך דנבר מייצרת מספיק עצירות לאורך ארבעה רבעים — במיוחד אם Jonathon Cooper אכן בחוץ.

ומהצד השני, אני פשוט לא קונה עדיין את דנבר כקבוצה שיכולה לבוא לסנטה קלרה ולהכתיב משחק. כן, הם 2:1, וכן, הם ניצחו את הראמס, אבל זה היה בבית, בלי Myles Garrett ובלי Puka Nacua בצד השני, וגם אז המשחק הגיע עד המהלך האחרון. במשחק החוץ היחיד שלהם עד עכשיו הם הפסידו 31:10 בקנזס סיטי. גם משחק הריצה לא באמת עוזר להם כרגע — 78 יארד על 25 ניסיונות מול הראמס — וזה שם יותר מדי לחץ על Bo Nix, שכבר עם שלושה איבודים העונה ונוטה לפתוח משחקים לאט.

הקאונטר כאן הוא שההגנה של דנבר באמת ברמה גבוהה, ו־Pat Surtain יכול להקשות מאוד על קבוצה שהרסיברים שלה לא לגמרי בריאים. גם הטוטאל הנמוך יחסית אומר שהשוק מצפה למשחק צמוד. אבל כל עוד המספר נשאר מתחת לפילד גול, אני מעדיף בבירור את הקבוצה שמשחקת טוב יותר, בבית, עם הקוורטרבק החם יותר ועם יתרון גדול יותר בסגנון המשחק. 49ers -2.5 מבחינתי.

אני חושב שהמאצ׳אפ הזה הולך מאוד לכיוון דטרויט, בעיקר בגלל הדרך שבה שתי הקבוצות בנויות כרגע. קרוליינה בהחלט נראית הרבה יותר טוב התקפית ממה שראינו בשנים האחרונות — היא קולעת כמעט 30 נקודות למשחק, Bryce Young מוביל את הליגה עם 939 יארד במסירה, ויש הרבה יותר אקספלוסיביות בהתקפה. אבל כשמסתכלים קצת יותר עמוק, עדיין יש שם בעיות מאוד ברורות: קו ההתקפה לא מספיק יציב, משחק הריצה מוגבל מאוד, והם רצים בכדור באחד השיעורים הנמוכים בליגה. זה אומר שהרבה מאוד מהעומס נופל על Young, ובשבוע שעבר הוא כבר הגיע ל־48 ניסיונות מסירה. זה לא בדיוק הסגנון שאני רוצה מול קבוצה שמסוגלת לייצר לחץ.

ופה מגיע המאצ׳אפ שאני הכי אוהב — משחק הריצה של דטרויט מול הגנת הריצה של קרוליינה. הפנתרס מאפשרים 5.7 יארד לניסיון, מהגרועים בליגה, וכבר ספגו שישה טאצ׳דאונים על הקרקע. עכשיו הם פוגשים את Jahmyr Gibbs, שכבר עם שישה טאצ׳דאונים בשלושה משחקים, מאחורי קו התקפה שיודע להזיז אנשים. אם דטרויט מצליחה לרוץ מוקדם, היא לא צריכה להפוך את המשחק הזה לקרב יריות. היא יכולה לשלוט בשעון, לשמור את ההתקפה של קרוליינה על הספסל ולתת ל־Jared Goff לעבוד מתוך מצבים נוחים. וזה חשוב כי Goff עצמו פתח את העונה בצורה מצוינת — 802 יארד, שמונה טאצ׳דאונים ואפס איבודים.

הקאונטר כמובן הוא ההגנה של דטרויט, ובעיקר הסקנדרי. היא כבר ספגה תשעה טאצ׳דאונים במסירה, והיריבות משלימות מולה כמעט 70% מהמסירות. אם Young מקבל זמן, בהחלט יש לקרוליינה דרך להפוך את המשחק הזה לשוטאאוט. אבל גם כאן לדטרויט יש לפחות יתרון אחד חשוב: היא כן יודעת להגיע לקוורטרבק, ו־Aidan Hutchinson מול קו התקפה שמתקשה להגן באופן עקבי הוא מאצ׳אפ שאני אוהב מאוד. אם Young נאלץ להחזיק את הכדור עוד חצי שנייה או לצאת מהקצב, כל ההתקפה של קרוליינה הופכת הרבה פחות מסוכנת.

בסופו של דבר, אני חושב שדטרויט פשוט יותר שלמה כרגע. קרוליינה יכולה לייצר נקודות, אבל היא חד־ממדית מדי, והחולשה הגדולה ביותר שלה — הגנת הריצה — פוגשת בדיוק את אחד הנשקים הכי חזקים של הליונס. Lions -3.5 מבחינתי.

אני חושב שהמספר כאן קצת מזלזל באטלנטה, במיוחד אחרי מה שראינו ממנה בשבוע 3. היא מגיעה אחרי 11 ימי מנוחה ואחרי המשחק הכי טוב שלה העונה, עם Bijan Robinson שפשוט פירק את גרין ביי ל־213 יארד מהסקרימג׳, כולל 194 על הקרקע. Michael Penix Jr. גם חזר להרכב, ואחרי מחצית ראשונה קצת חלודה הוא התחיל להיראות מצוין — 256 יארד, מעל 10 יארד לניסיון, וחיבור מיידי עם Drake London שסיים עם 194 יארד. זה הרגיש כמו הפעם הראשונה העונה שבה ההתקפה של אטלנטה באמת נראתה כמו מה שהיא אמורה להיות.

ומהצד השני, אני עדיין לא לגמרי קונה את ניו אורלינס. Tyler Shough פתח את העונה בצורה מרשימה מאוד והוא כבר שני בליגה עם 917 יארד במסירה, וההתקפה בהחלט מראה תקרה גבוהה. אבל בשבוע שעבר מול הריידרס הם פשוט קרסו ברבע הרביעי עם ארבעה איבודים בארבעה דרייבים רצופים. במשך שלושה רבעים הם נראו כמו הקבוצה הטובה יותר, ואז המשחק ברח מהם. עכשיו הם מקבלים פרונט של אטלנטה שמדורג גבוה מאוד בייצור לחץ, מול קו התקפה של הסיינטס שלא בדיוק הצטיין בפאס פרוטקשן. אם Shough מתחיל להחזיק את הכדור עוד חצי שנייה, זה בדיוק סוג המשחק שבו סאקים ואיבודים מתחילים להצטבר.

גם המאצ׳אפ על הקרקע הולך בעיניי לטובת אטלנטה. ניו אורלינס מאפשרת 4.7 יארד לניסיון, וזה ממש לא אידיאלי כש־Bijan מגיע בכושר כזה. Kevin Stefanski ירצה בדיוק את זה — לרוץ, לקצר את המשחק, להשאיר את Shough על הספסל ולתת ל־Penix לעבוד מתוך מצבים נוחים. ואם Travis Etienne באמת בחוץ, זה גם מוריד מהיכולת של הסיינטס לשמור על איזון התקפי ולהימנע מדאונים ברורים של מסירה.

הקאונטר הוא שהסופרדום ביום שני בלילה הוא מקום קשה מאוד לשחק בו, Penix עדיין רק משחק אחד אחרי החזרה מה־ACL, וההתקפה של ניו אורלינס בהחלט מסוגלת להפוך את זה לשוטאאוט. אבל אם זה נשאר משחק צמוד של הדיוויזיה, לקבל 2.5 נקודות עם הקבוצה שמגיעה יותר רעננה, עם המאצ׳אפ הטוב יותר במשחק הריצה ועם פרונט שיכול להקשות על Shough — זה מספיק בשבילי. Falcons +2.5 מבחינתי.

אני חושב שהליין הזה מוצדק, ואפילו קצת נמוך, בעיקר בגלל המקום שבו טמפה ביי נמצאת כרגע. הבאקס 0:4, Baker Mayfield בחוץ לכמה שבועות, ו־Jalon Daniels הולך לפתיחה השנייה שלו בקריירה — הפעם ביום חמישי, בחוץ ובפריים טיים. מול גרין ביי הוא הראה כמה דברים חיוביים, כולל 55 יארד בריצה ו־19 מ־27 במסירה, אבל שתי חטיפות שלו הפכו לעשר נקודות של היריבה, וברבע הרביעי טמפה פשוט לא הצליחה לייצר מספיק התקפה גם כשהפאקרס נתנו לה הזדמנויות. זאת קבוצה שכבר מדורגת בתחתית הליגה כמעט בכל מדד התקפי, ועכשיו יש לה רק שלושה ימים להכין קוורטרבק רוקי למשחק חוץ.

בצד השני, דאלאס מגיעה בדיוק מהמקום ההפוך. היא קלעה 28 נקודות במחצית השנייה מול יוסטון, ניצחה משחק קשה בחוץ, ו־Dak Prescott ממשיך לשחק ברמה גבוהה עם 1,065 יארד ושמונה טאצ׳דאונים. CeeDee Lamb פשוט השתלט על המשחק האחרון עם 17 תפיסות, 189 יארד וטאצ׳דאון, וכשאתה מוסיף את George Pickens מבחוץ ואת Jake Ferguson באמצע, לטמפה יהיה קשה מאוד לבחור את מי להוריד מהמשחק. גם העובדה שדאלאס חוזרת ל־AT&T Stadium אחרי כמה שבועות של נסיעות משחקת לטובתה, במיוחד בשבוע קצר שבו הקבוצה שלא צריכה לטוס בדרך כלל נראית הרבה יותר חדה.

הקאונטר כמובן הוא ההגנה של דאלאס, שעדיין לא נותנת לי הרבה ביטחון. יוסטון הזיזה עליה את הכדור יפה, קלעה 30 נקודות ו־C.J. Stroud הגיע ל־10.2 יארד לניסיון. גם משחק הריצה של טמפה עם Bucky Irving ו־Kenny Gainwell יכול בהחלט להקשות על פרונט של דאלאס שכבר ספג לא מעט על הקרקע, וזה בדיוק איך משחק שאמור לברוח נשאר באזור הפוזשן־וחצי. אבל גם אם ההגנה של דאלאס בינונית, אני לא בטוח שטמפה מסוגלת לנצל את זה מספיק עם Daniels כרגע.

בסופו של דבר, אני פשוט רואה כאן פער גדול מדי בעמדת הקוורטרבק ובתקרה ההתקפית. דאלאס קולעת 30.5 נקודות למשחק, טמפה מגיעה עם רוקי לא נבחר בדראפט לפתיחה השנייה שלו, והליין אפילו ירד ביחס לפתיחה באזור 9.5–10. כל עוד אני מקבל Cowboys -8, זה הצד שלי. אני עדיין בסדר גם באזור -9 או -9.5.

אני חושב שזה בדיוק מסוג המשחקים שבהם המספר כבר עבר רחוק מדי. ג'קסונוויל 3:1 ונראית כרגע כמו הקבוצה הטובה יותר, בעוד פילדלפיה 2:2 ו־0:4 נגד הליין, אבל הספרד כבר זז מאזור -4.5 עד -7.5 לטובת ג'קסונוויל בגלל כל חדשות הפציעות של האיגלס. ברור למה — סקוואן בארקלי ודוונטה סמית' פצועים, ליין ג'ונסון פרש, קאם ג'רגנס הועבר בטרייד, וגם עומק הרצים נשחק. אבל כשכל החדשות הרעות כבר מגולמות במחיר, לקבל יותר מטאצ'דאון עם ג'יילן הרטס במשחק ניטרלי בלונדון זה כבר משהו שאני מעדיף לקחת מאשר לרדוף אחרי הפייבוריט.

וגם הטוטאל אומר לנו שזה אמור להיות משחק יחסית נמוך בנקודות. על 41.5, התסריט שהשוק מתמחר הוא משהו באזור 24:17, ובמשחק כזה 7.5 נקודות הן המון. ההגנה של ג'קסונוויל באמת הייתה מצוינת עד עכשיו, עם 53 נקודות בלבד שספגה ונתונים חזקים ב־EPA, אבל גם ההגנה של פילדלפיה עדיין לא קרסה. ג'יילן קרטר וג'ורדן דייוויס באמצע, קווניון מיטשל וקופר דיז'ן מאחור — זאת עדיין יחידה שיכולה להשאיר את המשחק באזור הנמוך. ואם ג'קסונוויל מגיעה ל־23 או 24 נקודות, האיגלס צריכים רק 16–17 כדי לכסות.

הסיבה שאני עדיין מוכן לסמוך קצת על פילדלפיה היא הרטס. בתוך כל הפציעות, שני הדברים הכי יציבים בהתקפה הזאת עדיין קיימים: ריצות מתוכננות של הקוורטרבק וה'סניק' במצבים קצרים. זה לא דורש את בארקלי, וזה לא דורש את סמית'. במשחק נמוך בנקודות, שני טאצ'דאונים של הרטס משנים לגמרי את המתמטיקה. וגם חשוב לזכור שלמרות שלונדון מרגישה כמו הבית השני של ג'קסונוויל, היא עדיין רק 7:7 שם לאורך השנים. זה לא יתרון בית אמיתי כמו משחק בפלורידה.

הקאונטר כאן מאוד משמעותי, אולי הכי גדול מכל ההימורים האלה: פילדלפיה באמת מגיעה מפורקת מבחינת סגל, הרטס תחת לחץ ביותר מחצי מהדרופבקים, והוא בדיוק סיים עם 93 יארד במסירה. ג'קסונוויל גם 9:2 כפייבוריטית תחת ליאם קואן, וכמעט כל התחזיות הציבוריות נוטות לצד שלה. אבל בדיוק בגלל זה אני לא רוצה לרדוף אחרי מספר שכבר התנפח ביותר משלוש נקודות. Eagles +7.5 מבחינתי, ואם זה יורד ל־7 אני כבר הרבה פחות אוהב את זה.

אני חושב שזה משחק שהשוק עצמו אומר לנו שהוא כמעט 50/50, ולכן אני מעדיף לקחת את הפלוס־מאני עם אינדיאנפוליס. הקולטס מגיעים 2:2 אחרי שני ניצחונות רצופים, כולל 30:13 על וושינגטון בלונדון, וההתקפה שלהם מתחילה להיראות הרבה יותר יציבה. אפשר להגיד שהפציעה של Marcus Mariota עזרה להם במשחק האחרון, אבל זה לא מסביר איך אינדי עדיין שמה 30 נקודות, בפעם השנייה בשלושה משחקים. Jonathan Taylor ממשיך להיות העוגן עם 353 יארד ושישה טאצ׳דאונים, Tyler Warren נותן להם עוד כלי באמצע, ו־Daniel Jones לפחות מתחיל להיראות יותר כמו השחקן שהראה תקרה גבוהה לפני הפציעה שלו.

מבחינתי, הדרך של הקולטס לנצח כאן די ברורה: לרוץ עם Taylor, לקצר את המשחק ולשים את Pittsburgh במצב שבו Aaron Rodgers צריך לייצר דרייבים ארוכים. הטוטאל על 44.5 אומר שגם השוק מצפה למשחק יחסית נמוך בנקודות, ובמשחק כזה כל פוזשן נהיה קריטי. פיטסבורג מאפשרת יותר מארבעה יארד לניסיון על הקרקע, ו־Rodgers בגיל 42 כבר לא יכול לברוח מלחץ כמו פעם. אם DeForest Buckner והפרונט של אינדי מצליחים לייצר לחץ מבפנים, זה בדיוק סוג המשחק שבו Rodgers נהיה הרבה פחות נוח.

מצד שני, ברור שיש כאן גם סיבות טובות למה פיטסבורג פייבוריטית. הקולטס חוזרים מלונדון בלי ביי, בעוד הסטילרס מגיעים עם מנוחה נוספת. אינדי גם מדורגת רע מאוד ב־net yards per play, ו־Daniel Jones עדיין עם יותר איבודים מטאצ׳דאונים ו־5.7 יארד לניסיון. Pittsburgh כבר הראתה שהיא יכולה לנצח משחקים צמודים, וגם ההיסטוריה של המאצ׳אפ וה־ATS נוטה לכיוונה. כלומר, זה ממש לא הימור "נקי".

אבל בדיוק בגלל זה אני לא רוצה לתת נקודות עם פיטסבורג. אם הקונצנזוס רואה משהו באזור 23:20, ואם ה־moneyline של אינדיאנפוליס יושב סביב +114 עד +120, אני מעדיף לקחת את המחיר על משחק שאני באמת רואה כקרוב לפיפטי־פיפטי. Colts ML +120 מבחינתי. אם רוצים גרסה יותר בטוחה של אותה דעה, Colts +2.5 הוא הצד השמרני יותר.

אני חושב שהליין כאן הגיוני, ובעיקר בגלל כמה מוגבלת מיאמי נראית כרגע התקפית. הדולפינס 0:4, עדיין לא עברו 13 נקודות באף משחק, וקלעו בדיוק טאצ׳דאון התקפי אחד בכל שבוע. בשבוע הראשון המלא בלי De'Von Achane הם אפילו קבעו שפל עונתי בנקודות, יארדים ופירסט דאונס. כלומר, גם אם סינסינטי לא נותנת משחק התקפי מושלם, היא כנראה לא צריכה להגיע ל־30 כדי לכסות. משהו באזור 23:10 או 24:13 בהחלט מרגיש כמו תסריט ריאלי.

ומצד סינסינטי, אני עדיין חושב שהמאזן 2:2 קצת מטעה. שני ההפסדים שלהם הגיעו בהפרש מצטבר של שמונה נקודות בלבד, ו־Joe Burrow ממשיך לשחק ברמה גבוהה. יש לו גם היסטוריה מצוינת מול מיאמי, וזה מאצ׳אפ שבו הוא בדרך כלל מרגיש מאוד בנוח. אם Ja'Marr Chase ו־Tee Higgins משחקים, ברור שהיתרון גדול עוד יותר, אבל גם אם אחד מהם מוגבל, אני עדיין חושב שלבנגלס יש מספיק עם Chase Brown, הטייט אנדים והמשחק הקצר כדי להגיע לאזור ה־20 פלוס מול הגנה של מיאמי שנאלצת להיות על המגרש הרבה יותר מדי בגלל כמות הפאנטים של ההתקפה שלה.

גם בצד השני של הכדור יש לסינסינטי יתרון שמאוד חשוב כאן. ההגנה שלה טובה מאוד ברד זון, וזה משמעותי במיוחד מול קבוצה שגם ככה מתקשה לייצר דרייבים וגם לא מסיימת אותם בטאצ׳דאונים. בלי Achane, מיאמי גם איבדה את השחקן היחיד שיכול להפוך סקרין או ריצה פשוטה לטאצ׳דאון של 60 יארד. אם הבנגלס מכריחים אותם לעבוד לאורך 10–12 מהלכים בשביל נקודות, אני פשוט לא סומך על ההתקפה הזאת שתצליח לעשות את זה מספיק פעמים.

הקאונטר כאן כן משמעותי: Chase ו־Higgins שניהם מתמודדים עם פציעות, וגם ההגנה של סינסינטי לא מגיעה בריאה לגמרי. בנוסף, מדובר במשחק צהריים במיאמי, עם חום ולחות, והטוטאל הנמוך יחסית אומר שהשוק לא מצפה להרבה נקודות — ובמשחק של 20:13, ספרד של 6.5 כבר נהיה מסוכן. אבל כל עוד לפחות אחד משני הרסיברים הבכירים משחק והמספר נשאר מתחת לטאצ׳דאון, Bengals -6.5 מבחינתי.

אני חושב שהמספר כאן מוצדק, בעיקר כי הפער בין שתי ההתקפות כרגע גדול מאוד. יוסטון אמנם פתחה את העונה רע מבחינת מאזן, אבל צריך להסתכל מול מי היא שיחקה — באפלו, אינדיאנפוליס, סינסינטי ודאלאס. עכשיו היא סוף סוף מקבלת יריבה שנראית הרבה פחות מסוכנת. C.J. Stroud גם מתחיל להיכנס לקצב, עם 1,141 יארד, חמישה טאצ׳דאונים ואפס איבודים, ובשבוע האחרון מול דאלאס הוא כבר התפוצץ עם 347 יארד ושני טאצ׳דאונים על 11.2 יארד לניסיון. גם החזרה המלאה של Nico Collins והעלייה בשימוש ב־pre-snap motion נותנות להתקפה הזאת הרבה יותר חיים.

מנגד, טנסי פשוט מתקשה לייצר נקודות. היא על 55 נקודות בלבד בארבעה משחקים, בערך 13.8 למשחק, ו־Cam Ward עדיין לא עבר משחק עם יותר מטאצ׳דאון אחד במסירה. עכשיו הוא פוגש את אחד הפרונטים הכי מסוכנים בדיוויזיה, עם Will Anderson Jr. וחבורה שכבר ייצרה המון סאקים. אם הטייטנס לא מצליחים לרוץ בדאונים הראשונים, זה בדיוק המשחק שבו Ward מוצא את עצמו בסיטואציות ברורות של מסירה, ואז יוסטון יכולה פשוט לשחרר את הפאס ראש. ואם התקרה של טנסי היא באזור 13–16 נקודות, יוסטון לא צריכה משחק התקפי מושלם כדי לכסות.

אני כן קצת זהיר בגלל המבנה של המשחק. יוסטון עדיין לא כיסתה ספרד העונה, טנסי כבר 2:0 נגד הליין כשהיא אנדרדוג של שבע ומעלה, וזה גם משחק חוץ בתוך הדיוויזיה עם טוטאל נמוך מאוד. בנוסף, משחק הריצה של יוסטון עדיין חלש, וזה בדיוק הדבר שיכול להקשות עליה לסגור יתרון ברבע הרביעי. Carnell Tate גם נתן לטנסי סוף סוף נשק אמיתי במשחק המסירה, אז אני לא חושב שזה בהכרח יהיה פיקניק.

אבל בסוף, מבחינתי הפער בקוורטרבק, בפאס ראש וביכולת ההתקפית הכוללת פשוט גדול מדי. Texans -7.5 מבחינתי, אבל אם אפשר למצוא -6.5 או -7, זה עדיף משמעותית.

אני חושב שהמאזן של מינסוטה קצת משקר כרגע. כן, הוויקינגס 4:0 וההגנה שלהם נראית כמו אחת הטובות בליגה, אבל ההתקפה פשוט לא מתפקדת ברמה של קבוצה בלתי מנוצחת. הם מדורגים בתחתית הליגה כמעט בכל מדד התקפי, עם טאצ'דאון התקפי אחד בלבד בשלושת המשחקים האחרונים, וקיילר מארי עדיין עם טאצ'דאון אחד בלבד במסירה כל העונה. הם ניצחו את מיאמי 15:10 בשבוע שעבר, אבל שוב לא באמת הצליחו להזיז את הכדור בצורה עקבית. בשלב מסוים, אם ההגנה לא מייצרת שדות קצרים ואיבודים, ההתקפה הזאת תצטרך לנצח משחק בעצמה — ועד עכשיו לא ראינו שהיא מסוגלת לעשות את זה.

ופה אני חושב שלניו אורלינס יש דרך אמיתית להישאר במשחק ואפילו לנצח. טיילר שאו משחק טוב מאוד עם 67.2% השלמה, תשעה טאצ'דאונים ושלושה איבודים, והסיינטס קלעו לפחות 24 נקודות בכל משחק העונה. המאצ'אפ הכי מעניין הוא מול הבליצים של בריאן פלורס. מינסוטה ראשונה בליגה בלחץ וכבר עם 16 סאקים, אבל שאו מוציא את הכדור מהר, וזה בדיוק מה שיכול להוריד חלק מהאפקט של ההגנה הזאת. אתה לא מנצח בליץ בכך שאתה מחזיק את הכדור יותר זמן — אתה מנצח אותו בכך שאתה מוציא אותו לפני שהלחץ מגיע.

מצד שני, אי אפשר להתעלם מכמה גרועה ההגנה של ניו אורלינס הייתה לאחרונה. היא ספגה 80 נקודות בשני משחקי הבית האחרונים, נמצאת כמעט אחרונה בליגה ב־EPA נגד המסירה והריצה, ועכשיו ג'סטין ג'פרסון צפוי לחזור. אם יש משחק שבו מינסוטה יכולה סוף סוף לייצר קצת התקפה, זה כנראה המשחק הזה. אבל גם כאן אני חוזר למספר: עם טוטאל באזור 41.5, זה מרגיש כמו משחק נמוך בנקודות שבו כל שתיים או שלוש נקודות משמעותיות מאוד.

הקאונטר ברור — ההגנה של מינסוטה יכולה פשוט להשתלט על המשחק, והסיינטס מגיעים אחרי שני הפסדי בית רצופים ועל שבוע קצר אחרי מאנדיי נייט פוטבול. אבל ניו אורלינס כבר הראתה שהיא הרבה יותר טובה כאנדרדוג מאשר כפייבוריטית, והיא כיסתה שבעה משחקים רצופים בתפקיד הזה מאז העונה שעברה. בבית, בתוך הדום, מול התקפה שאני פשוט לא סומך עליה כרגע, Saints +2 מבחינתי, ואם אפשר לקבל +2.5, אפילו יותר טוב.

אני חושב שהליין כאן מוצדק, בעיקר כי דטרויט מגיעה בדיוק לספוט שבו אני הכי אוהב אותה. הליונס באים אחרי הפסד, ותחת דן קמפבל זו קבוצה שבדרך כלל מגיבה מצוין — 15:3 במאזן ו־13:4:1 נגד הליין כפייבוריטית אחרי הפסד. מעבר לזה, יש כאן גם פער די ברור ברמה ההתקפית. דטרויט מדורגת בטופ של הליגה ביארדים, נקודות ומשחק המסירה, בזמן שאריזונה כבר הפסידה שלושה משחקים רצופים וספגה 30 פלוס בשלושה משחקים רצופים. כשאתה פוגש התקפה כמו של הליונס, זה בדיוק הסוג של חולשה שיכולה להתפוצץ מהר.

המאצ'אפ עצמו גם נראה מעולה עבור דטרויט. המשחק בתוך אצטדיון סטייט פארם, בלי מזג אוויר ועם משטח מהיר, וזו בדיוק הסביבה שבה ג'ארד גוף משחק הכי טוב — כיס נקי, טיימינג, מסירות מוגדרות ויכולת להיכנס לקצב. איימון־רא סנט בראון הוא בעיית מאצ'אפ שבועית, ג'אמיר גיבס מסוכן במיוחד על משטח כזה, ואריזונה פשוט לא הראתה עד עכשיו שיש לה תשובה אמיתית להתקפה ברמה הזאת. גם במשחק מול סן פרנסיסקו, שהיה יחסית צמוד בתוצאה, הפער ביכולת היה הרבה יותר גדול ממה שהסקור הראה, כשהניינרס כמעט הכפילו אותם ביארדים למהלך.

מצד שני, אני כן מבין למה יש מי שחושש מהספרד. ההגנה של דטרויט עדיין בעייתית מאוד, במיוחד בסקנדרי, וטריי מקברייד ומרווין האריסון ג'וניור הם בדיוק סוג הנשקים שיכולים לשמור את אריזונה במשחק אם זה הופך לשוטאאוט. ג'ייקובי בריסט לא היה טוב מספיק עד עכשיו, אבל הוא כן מסוגל להזיז את הכדור אם נותנים לו זמן, והליונס כבר הראו שהם יכולים לתת ליריבה להישאר בחיים דרך משחק המסירה. אם אריזונה מגיעה לאזור ה־27–31 נקודות, 5.5 פתאום נהיה הרבה פחות נוח.

אבל בסוף, אני פשוט חושב שדטרויט היא הקבוצה הטובה יותר בפער, ובמקום הנכון כדי להראות את זה. אריזונה לא הרוויחה בעיניי את האמון שהשוק עדיין נותן לה, ודטרויט כבר הראתה שוב ושוב שהיא יודעת להגיב אחרי הפסדים. Lions -5.5 מבחינתי, ועדיין הייתי בסדר גם עד -6. אם אפשר למצוא -4.5 או -5, זה כמובן עדיף.

אני חושב שהשוק כאן אומר משהו מאוד מעניין: שיקגו עדיין פייבוריטית בחוץ בלמבו, גם בלי קיילב וויליאמס. הוא בחוץ עם פציעת מסטרינג, אבל הברס כבר 2:0 בלעדיו, וטייסון בייג'נט הראה שהוא מסוגל להחזיק את ההתקפה מספיק טוב. מול הג'טס הוא השלים 25 מ־34 ל־268 יארד, ושיקגו שלטה במשחק הרבה יותר ממה שהתוצאה 23:12 מספרת — 492 יארד מול 157 בלבד, בלי לאפשר לג'טס פירסט דאון עד שלב מאוד מאוחר. מבחינתי, זה אומר שהמערכת של בן ג'ונסון כרגע מספיק יציבה כדי להוריד מהעומס שעל הקוורטרבק.

ומהצד השני, גרין ביי פשוט לא נראית טוב. מאז הקריסה מול מינסוטה בשבוע 1, ההתקפה שלה נראית תקועה, עם מעט מאוד משחק ריצה ויותר מדי תלות בג'ורדן לאב. הוא כבר עם מעל 1,000 יארד במסירה, אבל זה מרגיש כמו ווליום מתוך הכרח ולא בגלל שההתקפה באמת עובדת. גם משחק הריצה נפגע מפציעות ואיבודים, והפאקרס מדורגים בתחתית הליגה ב־EPA ובאחוז ההצלחה. עכשיו הם פוגשים פרונט של שיקגו עם מונטז סוויט, דאיו אודיינגבו וגריידי ג'אראט, וזה בדיוק מאצ'אפ שבו התקפה חד־ממדית יכולה להסתבך מהר.

גם ההגנה של גרין ביי לא נותנת לי הרבה ביטחון. היא מדורגת רע מאוד ברד זון ומאפשרת טאצ'דאון ביותר מ־85% מהביקורים של היריבה שם, וזה מול לוח שלא היה בדיוק מפחיד. גם אם שיקגו מגיעה בלי וויליאמס, היא עדיין יכולה לרוץ, להשתמש במושן, לעבוד עם מסירות קצרות ולהגיע למצבים נוחים. השיטה של בן ג'ונסון בנויה בצורה שמאפשרת גם לקוורטרבק מחליף לעבוד בתוך מבנה ברור, וזה בדיוק מה שאני מחפש במשחק חוץ עם גיבוי.

הקאונטר כאן כן משמעותי: קו ההתקפה של שיקגו מגיע עם לא מעט פציעות, וגם משחק הריצה לא לגמרי בריא. לשים את בייג'נט מאחורי קו מאולתר בלמבו, במשחק יריבות, זה בהחלט מקום שבו דברים יכולים להתפרק. אבל כרגע אני פשוט סומך יותר על שיקגו משני צדי הכדור, בזמן שגרין ביי נראית כמו קבוצה שעדיין לא מצאה את עצמה. Bears ML -120 מבחינתי, ואני עדיין בסדר עם זה גם עד -135.

אני חושב שהמספר כאן פשוט נותן יותר מדי כבוד לסיאטל ולמה שקרה בעונה שעברה. ברור למה — הסיהוקס ניצחו את סן פרנסיסקו בשבוע 18 על ראשות הבית, ואז פירקו אותה 41:6 בפלייאוף בדרך לסופרבול. אבל זאת עונה חדשה, והניינרס נראים כרגע כמו קבוצה אחרת לגמרי. הם 4:0, שלושה מהניצחונות הגיעו בפער דו־ספרתי, וברוק פרדי משחק ברמה של MVP עם יחס של 11 טאצ'דאונים מול איבוד אחד בלבד. כשקבוצה בלתי מנוצחת שמגיעה בכושר כזה עדיין מקבלת שלוש נקודות, מבחינתי זה כבר מספר ששווה לקחת ברצינות.

המאצ'אפ עצמו גם הרבה יותר טוב לסן פרנסיסקו ממה שהיה בשנה שעברה. הדרך שבה סיאטל הצליחה להקשות על פרדי הייתה דרך לחץ, לגרום לו לצאת מהקצב ולהכריח אותו לזרוק לתוך תמונות משתנות. אבל קו ההתקפה של הניינרס נראה הרבה יותר יציב השנה, ובשלושת השבועות הראשונים אפילו לא אפשר סאק אחד. אם פרדי מקבל זמן, עם ג'ורג' קיטל, דיבו סמואל וכריסטיאן מקאפרי, קשה מאוד לקחת ממנו את כל האופציות. והוא גם הקוורטרבק שמוביל כרגע את הליגה ב־EPA למסירה ובאחוז ההצלחה, כך שהפעם סיאטל מקבלת מבחן אמיתי הרבה יותר מכל מה שפגשה בארבעת השבועות הראשונים.

מצד שני, אני כן מכבד מאוד את סיאטל. ההגנה שלה שוב נראית מצוין, היא בטופ של הליגה גם נגד המסירה וגם נגד הריצה, וההתקפה כבר קלעה 30 פלוס בשלושה משחקים רצופים. לומן פילד הוא גם אחד המקומות הכי קשים לשחק בהם, ומייק מקדונלד כבר הראה שהוא יודע בדיוק איך לבלבל את פרדי. אבל אני גם חושב שהמאזן של הסיהוקס קצת יותר יפה מהלו"ז שהם עברו עד עכשיו, ועכשיו מתחיל עבורם רצף הרבה יותר קשה. בנוסף, משחק הריצה שלהם מגיע קצת פצוע, וזה משמעותי בהתקפה שרוצה לעבוד דרך פליי אקשן ולשמור את סאם דארנולד מחוץ למצבים ברורים של מסירה.

בסופו של דבר, אני רואה כאן משחק הרבה יותר קרוב למה שהשוק עצמו אומר — כמעט 50/50 — מאשר משחק שבו סיאטל צריכה להיות פייבוריטית ברורה. סן פרנסיסקו מגיעה בכושר טוב יותר, עם הקוורטרבק החם יותר, ועם מניע נקמה מאוד ברור אחרי מה שקרה בפלייאוף. 49ers +3 מבחינתי. וזה גם מספר שאני לא מוותר עליו — אם יש +3.5, עוד יותר טוב; אם זה יורד ל־+2.5, אני כבר הרבה פחות אוהב את זה.

אני חושב שכל הסיפור כאן הוא המספר, ובעיקר איך הוא השתנה בגלל הפציעה של Lamar Jackson. בולטימור פתחה את השבוע כפייבוריטית של בערך 2.5–3 נקודות, ועכשיו היא כבר מקבלת 3–3.5 — תזוזה של בערך שש נקודות בגלל קרסול אחד. ברור למה השוק מגיב ככה, כי Lamar הוא Lamar והסיכוי שלו לשחק כרגע לא נראה גבוה במיוחד, אבל בעיניי זה כבר מספר שמתחיל להיות מעניין מדי בצד השני. אם הוא איכשהו כן משחק, קיבלת ערך עצום. ואם לא, אתה עדיין מקבל יותר מפילד גול עם קבוצה שבנויה הרבה יותר טוב מרוב הקבוצות לשרוד משחק עם קוורטרבק מחליף.

ופה בדיוק נכנסים Derrick Henry וההגנה. Tyler Huntley הוא לא Lamar, אבל הוא גם לא קוורטרבק שנזרק פתאום למערכת שהוא לא מכיר — הוא כבר פתח משחקים עבור הקבוצה הזאת בעבר, ובשבוע שעבר נכנס וסיים 8 מ־9 בניצחון 24:18 על טנסי. בולטימור לא צריכה ממנו לנצח את המשחק לבד. היא צריכה לרוץ, לקצר את המשחק ולתת להגנה לעשות את העבודה. וזה מאצ׳אפ מעניין במיוחד כי כל ההתעוררות של אטלנטה בשבועיים האחרונים נבנתה קודם כול על Bijan Robinson, עם 339 יארד בריצה וארבעה טאצ׳דאונים בשני המשחקים האחרונים. מצד שני, זה קרה מול גרין ביי וניו אורלינס, שתי הגנות עם בעיות גדולות בפרונט, ועכשיו הוא פוגש הגנה של בולטימור שעדיין בטופ של הליגה נגד הריצה וביארדים למהלך.

אני כן מכבד מאוד את מה שאטלנטה עושה מאז החזרה של Michael Penix Jr. הוא 2:0 מאז שחזר, היה יעיל מאוד, וההתקפה סוף סוף מרגישה כאילו Kevin Stefanski הבין שהיא צריכה לעבור דרך Bijan כמעט בכל דבר. גם ההגנה נראית טוב יותר, ובמיוחד נגד הריצה, שם היא מאפשרת רק 2.7 יארד לניסיון — הנתון הטוב בליגה כרגע. אבל גם פה חשוב לזכור מול מי זה הגיע. אטלנטה עדיין 2:2, וההתקפה עם Penix הייתה יעילה יותר מאשר באמת נפיצה. אם Baltimore מצליחה להאט את Bijan ולהכריח את Penix לנצח את המשחק דרך האוויר בפתיחה השלישית שלו מאז החזרה מה־ACL, אני בהחלט חושב שהרייבנס יכולים להשאיר את זה צמוד גם בלי Lamar.

הקאונטר כאן גדול מאוד: Lamar כנראה לא משחק, מאזן בולטימור בלעדיו לאורך השנים לא טוב, וגם רשימת הפצועים מסביבו לא נעימה בכלל עם שמות כמו Trey Hendrickson, Ronnie Stanley, Marlon Humphrey ו־Andrew Vorhees בסימן שאלה. בנוסף, אטלנטה בבית, בפריים טיים, מגיעה אחרי שבועיים שבהם סוף סוף הכול התחבר. אבל כל עוד אני מקבל Ravens +3.5, אני מעדיף לקחת את הנקודות עם הקבוצה שיש לה מספיק הגנה, משחק ריצה ו־Huntley כדי להשאיר את זה בתוך פוזשן אחד. אם המספר יורד מתחת ל־3, אני כבר הרבה פחות אוהב את זה.

אני חושב שזה אחד המשחקים הכי טובים של השבוע, וגם אחד הקשים יותר להימור, אבל בסוף אני נוטה לראמס. באפלו מגיעה אחרי ההפסד הראשון שלה העונה, אחרי פתיחה של 3:0, וההתקפה שלה עדיין מהטובות בליגה — Josh Allen כבר מעל 1,000 יארד במסירה, עם שישה טאצ׳דאונים באוויר ועוד שבעה על הקרקע, ו־James Cook ממשיך לתת להם משחק ריצה יציב מאוד. אבל בשבוע שעבר ניו אינגלנד חשפה שוב את הבעיה הגדולה של הבילס: ההגנה. Drake Maye והפטריוטס ייצרו 405 יארד ו־26 פירסט דאונס, ובאופן כללי ההגנה של באפלו לא מדורגת גבוה כמעט באף קטגוריה משמעותית.

ופה בדיוק אני חושב שהמאצ׳אפ נוטה לכיוון לוס אנג׳לס. Puka Nacua חזר וכבר נראה כמו עצמו עם תשע תפיסות ל־125 יארד מול פילדלפיה, Davante Adams עדיין שם, Kyren Williams נותן להם משחק ריצה טוב, ו־Matthew Stafford מקבל את כל הנשקים שלו בתוך SoFi. הראמס לא נראו מושלמים בארבעת השבועות הראשונים, אבל צריך לזכור שהם עברו לוח קשה מאוד, נסיעות מטורפות ופתחו את העונה באוסטרליה. עכשיו הם סוף סוף חוזרים הביתה, ובגרסה הזאת של ההתקפה שלהם אני חושב שהם יכולים לתקוף בדיוק את החולשה של באפלו.

גם ההגנה של הראמס נותנת לי יותר ביטחון מזו של הבילס. אפילו בלי Myles Garrett ברוב התקופה ובלי Aaron Donald בשבוע שעבר, הם עדיין נמצאים בטופ של הליגה ביארדים, נקודות, דאון שלישי ודאון רביעי, ובעיקר מאפשרים רק 4.8 יארד לניסיון מסירה. אם Donald חוזר, זה רק מחזק פרונט שכבר יכול לייצר לחץ. הדרך של באפלו לנצח כאן היא לשמור על Allen מחוץ למצבים ברורים של מסירה דרך James Cook ולמנוע ממנו להפוך שוב ל־hero ball. אם הראמס מצליחים להאט את הריצה ולגרום לאלן לעשות הכול לבד, אני מעדיף את ההגנה שלהם מול זה מאשר את ההגנה של באפלו מול Stafford, Puka ו־Adams.

הקאונטר כמובן רציני מאוד: Allen הוא מסוג השחקנים שיכול לנצח כל משחק לבד, באפלו מגיעה אחרי הפסד ובדרך כלל קבוצות גדולות מגיבות טוב מאוד בשבוע שאחרי, וכל התחזיות כאן רואות משחק של נקודה עד שלוש נקודות. וזה גם למה המספר חשוב מאוד. Rams -3 מבחינתי, אבל אם אפשר למצוא -2.5, אני מעדיף את זה משמעותית. במשחק כזה, שלוש היא בדיוק הספרה שלא הייתי רוצה לוותר עליה.

אני חושב שהשוק כאן אומר משהו די ברור: דנבר בבית, אחרי ניצחון, ועדיין אנדרדוג של בערך שלוש נקודות. זה לא משהו שרואים הרבה עם הברונקוס, ובטח לא אחרי עונה שבה הם היו אחת הקבוצות החזקות ב־AFC. אבל כשמסתכלים מעבר למאזן, מבינים למה. ההתקפה של דנבר פשוט לא נראית טוב. Bo Nix עדיין לא נכנס לקצב, עם פחות מ־1,000 יארד בחמישה משחקים, אחוז השלמה נמוך ויותר מדי טעויות, והצוות אפילו כבר שינה שוב את חלוקת ה־play-calling במהלך העונה. בשבוע שעבר, מול צ׳רג׳רס מאוד חלשים, הם ניצחו אבל ייצרו רק 224 יארד ו־18 פירסט דאונס. עכשיו הם מקבלים הגנה הרבה יותר רצינית, ועוד בשבוע קצר.

וזה בדיוק המקום שבו אני אוהב את סיאטל. ההגנה של Mike Macdonald עדיין אחת היחידות הכי טובות בליגה, והיא בנויה טוב מאוד מול החולשות של דנבר. הסיהוקס מאפשרים פחות מארבעה יארד לניסיון על הקרקע, מה שאומר שהברונקוס לא יכולים פשוט להסתתר מאחורי משחק הריצה ולהוריד לחץ מ־Nix. אם הם מכריחים אותו לזרוק בדאונים ארוכים, מול סקנדרי שיודע לסגור חלונות ולגרום לקוורטרבק לחשוב עוד חצי שנייה, זה בדיוק סוג המשחק שבו הסאקים והאיבודים מתחילים להגיע. בספוט עם טוטאל נמוך, זה יכול להיות ההבדל בין 20:16 ל־23:16.

מצד שני, גם סיאטל מגיעה עם סימני שאלה התקפיים. Sam Darnold לא נראה חד במיוחד בשבועיים האחרונים, עם לא מעט איבודים ופחות מ־200 יארד בשני משחקים רצופים. ודנבר, למרות כל הבעיות שלה בהתקפה, עדיין מחזיקה הגנה טובה מאוד עם Zach Allen ו־Talanoa Hufanga, ובבית בגובה, בשבוע קצר ובמזג אוויר שיכול להיות פחות נוח — זה בהחלט מקום שבו משחק יכול להיתקע. לכן אני לא מצפה מסיאטל לבוא ולברוח.

אבל בסוף אני פשוט סומך יותר על הקבוצה השלמה יותר. סיאטל מגיעה אחרי הפסד כואב לסן פרנסיסקו, ההגנה שלה הרבה יותר אמינה כרגע מההתקפה של דנבר, ו־Jaxon Smith-Njigba הוא כנראה הנשק הכי טוב על המגרש. Seahawks -2.5 מבחינתי. אם המספר כבר עלה ל־3, אני עדיין יכול לחיות עם זה, אבל -2.5 הוא המספר שאני באמת רוצה.

אני חושב שהספוט כאן מאוד מעניין לשיקגו, ובעיקר בגלל שהמספר כבר זז בצורה משמעותית לטובתה. הקו נפתח בכלל עם אטלנטה כפייבוריטית קלה, והיום כבר רואים Bears -2.5 עד -3. אם אתה מחזיק Chicago -1.5, יש לך מספר הרבה יותר טוב מהשוק הנוכחי. וזה לא רק מהלך טכני של הליין — הסיבה המרכזית היא החזרה הצפויה של Caleb Williams. הוא אמור לחזור לאימונים מלאים ויש סיכוי טוב שיפתח, וזה משנה לגמרי התקפה שבשבוע שעבר נראתה חסרת חיים בהפסד 31:7 לגרין ביי. בשני המשחקים הבריאים שלו העונה כבר ראינו מה התקרה של ההתקפה הזאת יכולה להיות, כולל ה־59 נקודות במחזור הראשון.

מהצד השני, גם אטלנטה מגיעה עם סימן שאלה משמעותי בעמדת הקוורטרבק. Michael Penix Jr. חזר ושינה לחלוטין את ההתקפה אחרי הפתיחה החלשה עם Cooper Rush, אבל עכשיו הוא מתמודד עם פציעת צלעות שהחמירה תוך כדי המשחק מול בולטימור. אם הוא מוגבל, או אם Tua Tagovailoa נאלץ לקחת חלק משמעותי יותר, אני הרבה פחות אוהב את ההתקפה הזאת. נכון שהפלקונס התעוררו מאוד מול גרין ביי וניו אורלינס, אבל אלה גם שתי הגנות שנתנו לא מעט הזדמנויות עד עכשיו, ושיקגו כבר הראתה מול מינסוטה ופילדלפיה שהיא מסוגלת להוריד התקפות טובות מאוד לרצפה נמוכה.

הבעיה הגדולה של שיקגו היא כמובן Bijan Robinson. הוא כרגע העוגן של אטלנטה, עם 116 יארד בריצה בממוצע למשחק, והברס נמצאים רק במקום 27 ב־EPA נגד הריצה. אם אטלנטה מצליחה לבסס אותו מוקדם, להישאר לפני השרשראות ולהוריד לחץ מ־Penix, זה בדיוק איך המשחק הזה נשאר צמוד ואפילו הולך לכיוון הפלקונס. מצד שני, אם Williams חוזר ונראה אפילו קרוב לגרסה הבריאה שלו, לשיקגו יש יתרון הרבה יותר גדול במשחק המסירה ממה שהיה לה בשלושת השבועות האחרונים, וזה יכול לאלץ את אטלנטה לצאת מהסקריפט הנוח שלה.

הקאונטר כאן בהחלט רציני: Williams חוזר מפציעת Grade 2 בהמסטרינג, ולא ברור עד כמה הוא באמת יוכל להשתמש ברגליים, בזמן שהפרונט של שיקגו גם מגיע קצת מדולל. Penix, כשהוא בריא, הפך את אטלנטה לקבוצה אחרת לגמרי. אבל אם אנחנו מדברים על Bears -1.5, אני אוהב מאוד את הצד הזה — בעיקר כי זה מספר שכבר כמעט לא קיים בשוק. גם ב־-2.5 אני עדיין מעדיף את שיקגו, אבל ב־1.5 זה כבר הרבה יותר אטרקטיבי.

אני חושב שהמספרים כאן קצת מזלזלים בטמפה, ובמקביל גם מורידים את הטוטאל נמוך מדי. הבאקנירס חוזרים הביתה אחרי ניצחון 24:16 בדאלאס, ועוד עם יתרון מנוחה אחרי ששיחקו כבר ביום חמישי. Jalon Daniels רק בהופעה השנייה שלו כפותח השלים 19 מ־25, זרק טאצ׳דאון ולא איבד כדור, וזה בדיוק מה שטמפה צריכה ממנו כרגע — לא להיות גיבור, אלא לנהל את המשחק. יחד עם Bucky Irving, שכבר על 406 יארד ושלושה טאצ׳דאונים בריצה, יש ל־Todd Bowles דרך אמיתית להוריד קצב, לשלוט בזמן ולהשאיר את המשחק צמוד.

אבל אני גם לא בטוח שהמשחק יהיה עד כדי כך נמוך בנקודות כמו שהטוטאל של 39.5 מרמז. שלושת המשחקים האחרונים של פיטסבורג הגיעו עמוק לתוך ה־50 נקודות, ובשבוע שעבר הסטילרס בעצמם קלעו 34 מול אינדיאנפוליס. מצד שני, טמפה כבר הראתה שהיא מסוגלת להגיע לאזור ה־24 נקודות גם עם הרוקי, ועכשיו הוא מקבל משחק בית אחרי ניצחון שאמור לתת לו הרבה ביטחון. בשביל שהאובר ייכנס אנחנו לא צריכים איזה 31:28 — גם 23:20 או 24:20 מספיקים.

הסיבה שאני עדיין נוטה יותר לצד של טמפה היא שאני לא משוכנע שפיטסבורג היא באמת קבוצה שצריכה להיות פייבוריטית בחוץ כאן. היא 3:2, אבל עם הפרש נקודות כולל של +2 בלבד, ו־Aaron Rodgers כרגע על passer rating של 81.6 עם שבעה טאצ׳דאונים וארבעה איבודים. הוא כבר בן 42 וכמעט לא נותן שום איום עם הרגליים, וזה בדיוק סוג הקוורטרבק ש־Bowles אוהב לתקוף עם לחצים מוסווים ולגרום לו להיפטר מהכדור מהר. בטוטאל כל כך נמוך, לקבל 2.5 נקודות עם הקבוצה הביתית והמנוחה העודפת זה משמעותי מאוד.

הקאונטר בהחלט אמיתי: Antoine Winfield Jr. בספק גדול, וטמפה עם רק שישה סאקים כל העונה. אם היא לא מצליחה להזיז את Rodgers מהמקום, הוא עדיין מספיק מנוסה כדי לפרק סקנדרי צעיר דרך מסירות קצרות ו־checkdowns. גם המאזן של טמפה נגד הליין מזעזע לאחרונה. אבל מבחינתי, Buccaneers +2.5 הוא ההימור שאני מעדיף כאן, ובנוסף אני כן אוהב גם את Over 39.5, ועד 41.5 עדיין הייתי מוכן לשחק אותו.

אני חושב שהמספר כאן פשוט גדול מדי למשחק בתוך הבית, במיוחד מול הגנה של הג׳טס שמשחקת הרבה יותר טוב ממה שהמאזן שלהם אולי מרמז. ניו יורק מאפשרת רק 4.6 יארד למהלך, פחות מ־300 יארד וכ־19 נקודות למשחק, והיא גם שישית בליגה ב־EPA למהלך בהגנה. בנוסף, הפאס ראש שלה הוא כנראה היחידה הכי טובה על המגרש — 17 סאקים כבר העונה, כולל חמישה של הרוקי David Bailey. עכשיו זה פוגש קו התקפה של ניו אינגלנד שמגיע עם לא מעט סימני שאלה סביב Will Campbell, Morgan Moses ו־Marcus Bryant, וזה בדיוק המקום שבו Drake Maye יכול למצוא את עצמו הרבה פחות נוח ממה שהיה בשבועיים האחרונים.

וזה משמעותי כי Maye מגיע בכושר מטורף — מעל 600 יארד ושבעה טאצ׳דאונים בשבועיים האחרונים, כולל תצוגה של 374 יארד מול לאס וגאס. אבל אם הג׳טס מצליחים לקצר לו את הזמן בכיס, המסירות העמוקות והמהלכים הגדולים פשוט נהיים הרבה יותר קשים. מעבר לזה, ניו אינגלנד גם צריכה לחשוב קדימה על משחק יום חמישי מול שיקגו, ולכן יש סיכוי שחלק מהשחקנים הפצועים בקו בכלל יקבלו מנוחה. במשחק שבו כמעט כל התחזיות רואות הפרש של בערך ארבע עד שבע נקודות, לקבל 7.5 עם האנדרדוג מרגיש לי משמעותי מאוד.

ומהצד השני, אני חושב שהג׳טס מספיק יציבים התקפית כדי לא להתפרק. Geno Smith כבר עם 1,084 יארד ושישה טאצ׳דאונים בלי איבוד, והוא מנהל את המשחק טוב. Garrett Wilson עם 31 תפיסות הוא כמובן הנשק המרכזי במסירה, ובקרקע Braelon Allen מילא מצוין את המקום של Breece Hall. זה אפילו מאצ׳אפ סביר עבורם, כי ניו אינגלנד רק באזור המקום ה־20 ב־EPA נגד הריצה. אם ניו יורק יכולה להישאר מחוץ לדאונים ארוכים, לרוץ בצורה סבירה ולפגוע בכמה מהלכים עם Wilson, היא לא צריכה לנצח — רק לשמור את המשחק באזור של סקור אחד.

הקאונטר כאן ברור: Maye משחק כרגע כמו מועמד ל־MVP, והפטריוטס בהחלט נראים כמו הקבוצה הטובה יותר. גם הג׳טס עצמם פצועים, עם סימני שאלה סביב Breece Hall, Adonai Mitchell ו־Kenyon Sadiq, וההגנה שלהם כמעט לא ייצרה איבודים כל העונה. אם ניו אינגלנד עולה ליתרון מוקדם ומכריחה את Geno לרדוף אחרי המשחק, זה יכול להיגמר רע. אבל במשחק ביתי בתוך הדיוויזיה, עם הגנה כל כך טובה ועם יותר מטאצ׳דאון ביד, Jets +7.5 מבחינתי. גם +7 עדיין בסדר, אבל 7.5 הוא המספר שאני באמת רוצה.

אני חושב שזה אחד המקומות שבהם המספר עדיין לא מספיק גדול מול הקבוצה החלשה יותר. טנסי 0:5, עם הפרש נקודות שלילי של 51, והיא קולעת רק 11.6 נקודות למשחק — הכי מעט בליגה. בשבוע שעבר היא הגיעה לשפל חדש עם 187 יארד בלבד בהפסד 26:3 ליוסטון, ו־Cam Ward שוב התקשה עם 170 יארד, בלי טאצ׳דאון ועם איבוד. הוא עומד כרגע על שלושה טאצ׳דאונים מול שני איבודים בעונה ו־passer rating של 81.4, וההתקפה הזאת פשוט לא הראתה שהיא מסוגלת לייצר את ה־17–20 נקודות שהיא כנראה תצטרך כדי להישאר בתוך המספר.

מהצד השני, אינדיאנפוליס גם רחוקה מלהיות מושלמת. היא רק 2:3, Daniel Jones לא משחק טוב, וההתקפה מדורגת במקום 30 ב־EPA למסירה. אבל במאצ׳אפ הזה היא לא באמת צריכה לנצח דרך האוויר. Jonathan Taylor הוא היתרון הכי ברור על המגרש, ובשנה שעברה הוא פשוט פירק את טנסי עם 255 יארד וחמישה טאצ׳דאונים בשני המשחקים. בנוסף, הקולטס כבר ניצחו את הטייטנס בששת המפגשים האחרונים, ובשנה שעברה זה כלל ניצחונות של 41:20 ו־38:14. בבית, בתוך דום, מול יריבה שככל הנראה תרדוף אחרי המשחק, זה בדיוק הסקריפט שבו Taylor יכול להשתלט.

הקאונטר כאן כן קיים. ההגנה של טנסי דווקא מדורגת רביעית בליגה ביארדים לריצה שהיא מאפשרת ותשיעית ב־run-stop win rate, וזה בדיוק מה שיכול להקשות על הנשק העיקרי של אינדיאנפוליס. מנגד, גם הגנת הריצה של הקולטס חלשה, רק במקום 27, ולכן לטנסי יש לפחות דרך אחת לנסות לקצר את המשחק ולהוריד לחץ מ־Ward. בנוסף, אינדי בעצמה מגיעה אחרי הפסד 34:22 לפיטסבורג, והיא הוחזקה לטאצ׳דאון אחד בלבד בפעם השנייה בשלושה משחקים, כך שזה לא צד שאני סומך עליו בעיניים עצומות.

אבל בסוף, אני פשוט לא רואה מאיפה טנסי מייצרת מספיק נקודות. המודלים כאן אפילו נותנים לאינדיאנפוליס יתרון של בערך 10 נקודות, וזה מרגיש הגיוני מול קבוצה שלא הצליחה לעבור 10 נקודות בשלושה מתוך חמישה משחקים. Colts -7 מבחינתי, אבל אם אפשר למצוא -6.5, זה המספר שאני מעדיף משמעותית — במיוחד כי כמה תחזיות נוחתות בדיוק על הפרש של שבע.

אני חושב שהשוק כאן נותן יותר מדי כבוד לניו אורלינס. הג׳איינטס אולי לא קבוצה גדולה, אבל הם 3:1:1, מובילים כרגע את ה־NFC East, 4:1 נגד הליין ו־3:0 נגד הליין בבית. מנגד, הסיינטס 1:4, הפסידו שלושה ברצף ושניים מהם בפער דו־ספרתי. ניו יורק גם הייתה צריכה לנצח בשבוע שעבר בוושינגטון אלמלא הפאמבל בהארכה בדרך לפילד גול מנצח. לכן לקבל את הג׳איינטס בבית, ועוד בערך באיבן מאני, מרגיש לי כמו הצד הנכון.

המאצ׳אפ שהכי מעניין אותי הוא ההגנה של ניו יורק מול Tyler Shough. הג׳איינטס במקום הרביעי בליגה באחוז האינטרספשנים, והפאס ראש שלהם יכול להקשות מאוד על קוורטרבק שכבר הראה נטייה לטעויות. Shough גם מגיע אחרי משחק שבו לא עבר 100 יארד במסירה מול מינסוטה. מהצד השני, ההגנה של ניו אורלינס פשוט נראית רע — מקום 28 ב־EPA למהלך ו־31 ב־success rate — וזה נותן ל־Jameis Winston הזדמנות הרבה יותר נוחה להשתמש ב־Malik Nabers וב־Isaiah Likely לעומק ולפזר את הכדור.

אני גם חושב שההתקפה של הג׳איינטס נראית יותר חיה מאז המשחק הראשון של Winston. הם קלעו 63 נקודות בשני המשחקים האחרונים, ועם Cam Skattebo בבקפילד יש להם מספיק איזון כדי לא להפוך את הכול למשחק של Jameis בלבד. זה חשוב, כי אם המשחק נהיה shootout מלא, אתה תמיד חי עם הסיכון ש־Winston ייתן את הכדור בחזרה. אבל בבית, מול הגנה כל כך חלשה, אני מעדיף את הצד שיש לו יותר דרכים לייצר מהלכים גדולים.

הקאונטר כאן אמיתי מאוד: Winston עצמו הוא מכונת איבודים פוטנציאלית, והפציעות של ניו יורק מדאיגות — במיוחד אם Abdul Carter בחוץ, כי זה פוגע בדיוק בפאס ראש שעליו כל ההימור נשען. גם Andrew Thomas בחוץ יהיה בעייתי מאוד מול לחץ. אבל כל עוד רוב השלד המרכזי משחק, אני עדיין חושב שהקבוצה הביתית היא הצד הנכון. Giants ML +100 מבחינתי, וגם עד -110 אני עדיין בסדר עם זה.

אני חושב שהחדשות על Jalen Hurts הן כל הסיפור כאן. פילדלפיה כבר נראתה רע התקפית גם כשהוא היה על המגרש — בתחתית הליגה ב־EPA למהלך, success rate ויארדים למהלך — ועכשיו היא עוברת ל־Tanner McKee. הוא הראה בעבר שהוא יכול להיות קוורטרבק מחליף סביר, אבל הוא לא Hurts, ובטח לא מאחורי קו התקפה שכבר איבד את Lane Johnson ו־Landon Dickerson ומגיע עם עוד המון סימני שאלה. גם Saquon Barkley ו־DeVonta Smith מתמודדים עם פציעות, כך שהבעיה היא הרבה יותר גדולה מאשר רק החלפת הקוורטרבק.

ומהצד השני, קרוליינה מגיעה בדיוק בספוט שאני אוהב. היא אחרי שבוע bye, בזמן שפילדלפיה חוזרת ממשחק מתיש בלונדון שבו הפסידה 19:17 בשניות האחרונות. Bryce Young משחק מצוין עד עכשיו עם 1,268 יארד, תשעה טאצ׳דאונים ורק שני איבודים, וההתקפה הזאת כבר הראתה שהיא מסוגלת לייצר נקודות בכמה דרכים. Tetairoa McMillan נותן לה איום אמיתי במסירה, Chuba Hubbard נותן איזון על הקרקע, והפנת׳רס קיבלו שבוע שלם נוסף להתאושש ולהתכונן.

גם הסקריפט של המשחק נראה בעייתי מאוד עבור האיגלס. אם McKee משחק מאחורי קו התקפה מאולתר וללא משחק ריצה יציב, קרוליינה יכולה פשוט להפעיל לחץ ולנסות לגרום לו לנצח את המשחק בעצמו. וזה לא כאילו פילדלפיה צריכה רק לשרוד — היא כבר הפסידה שלושה ברצף. נכון, ההגנה שלה עדיין יכולה להיות הצד שמחזיק אותה במשחק, במיוחד עם Jalen Carter ו־Jordan Davis מול קו התקפה של קרוליינה שגם הוא מגיע עם פציעות.

הקאונטר כאן בהחלט קיים: הסקנדרי של קרוליינה פצוע מאוד, ואם DeVonta Smith משחק, McKee כן יכול למצוא מאצ׳אפים נוחים. בנוסף, אנחנו כבר לא מקבלים את המחיר המוקדם — הליין זז מפילדלפיה -1.5 עד Carolina -3.5, כך שחלק גדול מהערך כבר נעלם. אבל לפי המצב הנוכחי של שתי הקבוצות, Panthers -3.5 מבחינתי. אם מישהו הספיק לקחת את קרוליינה ב־ML באזור even money לפני חדשות Hurts, זה כמובן מספר הרבה יותר טוב.

אני חושב שהמספר כאן ענק, אבל במקרה הזה הוא גם די מובן. אריזונה נמצאת פשוט בנפילה חופשית — ארבעה הפסדים רצופים מאז הניצחון במחזור הראשון, כולל 45 נקודות שהיא חטפה מדטרויט בשבוע שעבר. בשלושה מארבעת ההפסדים האלה היא הפסידה ב־12 נקודות ומעלה, ועכשיו היא צריכה להגיע ל־SoFi מול התקפה עם Matthew Stafford, Puka Nacua ו־Davante Adams. הראמס אמנם רק 2:3, אבל ההפסד האחרון שלהם הגיע בהארכה מול באפלו, וזה עולם אחר לגמרי ממה שאריזונה מציגה כרגע.

מבחינתי הבעיה הכי גדולה של הקרדינלס היא מה שקורה ברגע שהם נופלים לפיגור. ההגנה שלהם נמצאת בתחתית הליגה ב־EPA וב־success rate כשהיא משחקת מאחור, והיא כבר ספגה המון טאצ׳דאונים גם באוויר וגם על הקרקע בסיטואציות האלה. וזה בדיוק התסריט שאני מצפה לראות כאן — הראמס עולים ליתרון מוקדם, ופתאום Arizona צריכה לשחק מהר ולהתאים את עצמה לקצב של Los Angeles. Sean McVay מחזיק כאן יתרון ברור באימון, וגם מבחינת כישרון התקפי הפער גדול מאוד.

ומהצד השני, אני פשוט לא רואה לאריזונה מנגנון אמיתי לחזור אם המשחק בורח. Jacoby Brissett יכול לנהל משחק, אבל הוא לא קוורטרבק שאני רוצה איתו לרדוף אחרי פיגור של שניים-שלושה סקור. James Conner עדיין בחוץ, וההתקפה חיה בעיקר על Trey McBride ועל Marvin Harrison Jr. בלי מספיק מהלכים אקספלוסיביים מסביב. מול פרונט של הראמס שיכול פשוט להתחיל לרדוף אחרי הקוורטרבק ברגע שהריצה כבר לא רלוונטית, זה הופך למאצ׳אפ מאוד קשה. גם העובדה שהראמס כבר הראו בעונה שעברה שהם יודעים לכסות ספרדים גדולים מול Arizona נותנת לי קצת יותר ביטחון במספר הזה.

הקאונטר כאן ברור מאוד: 12.5 נקודות זה המון ב־NFL, והראמס מגיעים בשבוע קצר אחרי משחק הארכה ביום שני. הם גם רק 2:3 נגד הליין העונה, ולא באמת הראו עד עכשיו שהם קבוצה שמפרקת יריבות באופן עקבי. מספיק טאצ׳דאון מאוחר של Arizona כדי להרוס את הכול. אבל אם אני חייב לבחור צד, אני פשוט לא יכול לסמוך כרגע על ההגנה של הקרדינלס שתייצר מספיק עצירות. Rams -12.5 מבחינתי, ועד -13 אני עדיין יכול לחיות עם זה.

אני חושב שזה ספוט הרבה יותר טוב ללאס וגאס ממה שהתוצאה של השבוע שעבר גורמת להרגיש. הריידרס אמנם מגיעים אחרי תבוסה 45:17 לניו אינגלנד, אבל לפני זה הם פתחו 3:0 והיו 4:0 נגד הליין. עכשיו הם מקבלים את באפלו בדיוק אחרי ניצחון דרמטי בהארכה מול הראמס ב־Monday Night Football, כש־Josh Allen נאלץ לעשות המון בעצמו עם 121 יארד וטאצ׳דאון על הקרקע. מעבר לעומס הפיזי והרגשי, הבילס גם נשארים במערב לעוד משחק חוץ, וזה מסוג הספוטים שבהם קבוצה טובה יכולה לפתוח קצת שטוח.

ומהצד השני, ללאס וגאס יש מספיק כלים התקפיים כדי להפוך את זה למשחק של סקור אחד. Kirk Cousins כבר עם 1,269 יארד ו־12 טאצ׳דאונים, Brock Bowers ממשיך להיות מאצ׳אפ קשה לכל הגנה, ו־Ashton Jeanty נותן להם עוד איום מהבקפילד. הטוטאל באזור 52.5–53.5 הוא מהגבוהים בלוח, וזה דווקא דבר שאני אוהב כשאני לוקח אנדרדוג של 5.5 נקודות. אם אנחנו מגיעים לרבע רביעי במשחק של 27:24 או 31:27, טאצ׳דאון אחד מאוחר יכול לכסות את המספר גם אם באפלו בסוף מנצחת.

גם מבחינת המאצ׳אפ יש ללאס וגאס דרך להקשות. Maxx Crosby ו־Malcolm Koonce יכולים לייצר לחץ בלי שהריידרס יצטרכו לשלוח יותר מדי שחקנים לבליץ, וזה משמעותי מול Allen. ההגנה של וגאס גם הייתה טובה יחסית נגד הריצה, עם מקום שישי ב־EPA נגד הריצה, כך שלפחות יש להם סיכוי לגרום לבאפלו להיות קצת יותר חד־ממדית. בנוסף, Hezekiah Masses כבר עם שלושה איבודים באוויר, ואם הריידרס מצליחים לגנוב פוזשן אחד או שניים, זה בדיוק מה שצריך כדי לשמור משחק כזה צמוד.

הקאונטר כאן כמובן כבד מאוד: באפלו אחת ההתקפות הכי טובות בליגה, טופ 5 כמעט בכל מדד משמעותי, ו־Allen פשוט מסוגל להרוס ספרד כזה לבד. ההגנה של לאס וגאס גם מתחילה להתפרק, עם 34 נקודות בממוצע שהיא סופגת בשלושת המשחקים האחרונים, ומשחק הריצה שלה עדיין לא מספיק טוב כדי באמת להוריד לחץ מ־Cousins. אבל בגלל הספוט של באפלו, הטוטאל הגבוה והיכולת ההתקפית של וגאס, Raiders +5.5 מבחינתי. גם +4.5 עדיין סביר, אבל 5.5 הוא המספר שאני רוצה.

אני חושב שזה אחד המקומות שבהם קשה מאוד לתת לצ׳רג׳רס את הקרדיט על "אולי זה יתהפך". הם 0:5, גם 0:5 נגד הליין, ובארבעה מחמשת המשחקים לא עברו 17 נקודות. Justin Herbert עדיין לא עבר 226 יארד במסירה באף משחק העונה, הוא כבר עם שבעה איבודים מול חמישה טאצ׳דאונים, והקו ההתקפי ממשיך להתפרק סביבו. עכשיו תוסיף לזה גם חוסרים בתופסים, ותשלח את כל העסק הזה ל־Arrowhead מול קנזס סיטי שמגיעה רעננה אחרי bye — זה פשוט ספוט מאוד קשה.

ומהצד השני, הצ׳יפס נראים הרבה יותר כמו הצ׳יפס שאנחנו רגילים לראות. Patrick Mahomes שוב באזור שלו, עם תשעה טאצ׳דאונים מול שני איבודים בלבד, וההתקפה כבר עברה 30 נקודות בשלושה משחקים. אבל בעיניי השינוי הכי חשוב הוא Kenneth Walker III. קנזס סיטי כרגע שנייה בליגה ב־EPA בריצה, ופתאום היא לא חייבת שכל המשחק יהיה על Mahomes. זה בדיוק מה שעוזר לקבוצה כזאת לא רק לעלות ליתרון, אלא גם להמשיך להרחיב אותו במחצית השנייה. עם שבוע מנוחה נוסף מול יריבה מהדיוויזיה שהם מכירים מצוין, זה מאצ׳אפ שמאוד נוטה לכיוון שלהם.

הקאונטר כאן כן משמעותי, בעיקר בגלל המספר. הטוטאל כבר ירד מאזור 46.5 ל־42.5, והאנדר נכנס בחמישה מששת המפגשים האחרונים ביניהן — כלומר השוק מצפה למשחק יחסית נמוך בנקודות. ובמשחק כזה, 8.5 או 9 נקודות זה כבר הרבה. בנוסף, קנזס סיטי לא מייצרת מספיק לחץ על הקוורטרבק עד עכשיו, וגם היא מגיעה עם פציעות בחדר התופסים. צריך גם לזכור שהצ׳רג׳רס 6:1:1 נגד הליין בשמונת המשחקים האחרונים שלהם בקנזס סיטי, אז היסטורית הם כן יודעים לשמור את המשחקים האלה קרובים יותר מהצפוי.

אבל בסוף אני פשוט לא רואה כרגע איך ההתקפה של לוס אנג׳לס עומדת בקצב. אם הצ׳יפס מגיעים לאזור ה־27–31 נקודות, הצ׳רג׳רס יצטרכו לייצר הרבה יותר ממה שהם הראו כל העונה. Chiefs -8 מבחינתי, ואם המספר כבר -8.5 אני עדיין בסדר איתו. עד -9.5 אני יכול לחיות עם זה, אבל ככל שעוברים את תשע הנקודות אני כבר פחות מתלהב.

אני חושב שהדבר הראשון שצריך להסתכל עליו כאן הוא התזוזה בליין. דאלאס בכלל פתחה כפייבוריטית של 1.5 בחוץ, ואחרי ההפסד לטמפה וה־31:7 של גרין ביי על שיקגו, השוק התהפך עד Packers -1.5. וזה משמעותי, כי מעבר לתוצאה עצמה, גרין ביי סוף סוף נראתה כמו ההתקפה שציפינו לראות. Jordan Love סיים עם 368 יארד ו־10.8 יארד לניסיון, בזמן ש־Christian Watson ו־Matthew Golden עברו שניהם את ה־120 יארד. עכשיו הם מקבלים הגנת דאלאס שנמצאת בתחתית הליגה גם ביארדים וגם בנקודות שהיא מאפשרת למהלך.

גם בלי Micah Parsons, שלא ישחק מול הקבוצה הקודמת שלו, ההגנה של גרין ביי עדיין הייתה די טובה בכמה תחומים חשובים — טופ 5 ביארדים למהלך וטופ 10 ביארדים למסירה. הבעיה היא שהיא נשברת הרבה יותר מדי בדאון שלישי וברד זון, וזה בדיוק מה שיכול להשאיר את דאלאס במשחק. Dak Prescott, CeeDee Lamb ו־George Pickens הם התקפת מסירה אמיתית, והקאובויס מגיעים גם עם יתרון מנוחה אחרי ששיחקו כבר ביום חמישי. Dak מוציא את הכדור מהר, וזה חשוב מול פרונט שרוצה לייצר לחץ, ואם Dallas מצליחה להכתיב קצב התקפי, היא בהחלט יכולה להפוך את זה לשוטאאוט.

מצד שני, החלק שקשה לי להתעלם ממנו הוא המאצ׳אפ של Love מול ההגנה הזאת. הוא כבר שיחק מצוין מול דאלאס בעבר, ועכשיו הוא מגיע אחרי המשחק הכי טוב שלו העונה. ההגנה של הקאובויס פשוט לא הראתה שהיא מסוגלת לעצור באופן עקבי משחק מסירה איכותי, וב־Lambeau בפריים טיים זה מקום רע מאוד לנסות לתקן את זה. כן, Dallas יכולה לייצר לחץ, וזה גם המקום שבו Love הרבה פחות אפקטיבי, אבל אם גרין ביי מגנה עליו בצורה סבירה, יש לה יתרון ברור מבחינתי בצד ההתקפי.

הקאונטר כאן אמיתי מאוד: דאלאס 3:2 נגד הליין ו־2:0 כאנדרדוג, יש לה יתרון מנוחה, והמודלים שמובאים כאן רואים משחק מאוד צמוד — אפילו 50/50. בנוסף, אם אתה באמת מקבל Cowboys +1.5, זה מחיר הרבה יותר מעניין מאשר Dallas -1.5 שהיה בפתיחה. אבל אם אני צריך לבחור צד לפי המאצ׳אפ עצמו, אני עדיין מעדיף את הקבוצה הביתית וההתקפה שנראית כרגע חדה יותר. Packers -1.5 מבחינתי, ועד -2.5 אני עדיין יכול לחיות עם זה.

אני חושב שהמספר כאן כבר ברח קצת רחוק מדי לכיוון סן פרנסיסקו. הליין נפתח באזור 49ers -5.5 וכבר הגיע ל־-7.5, בעיקר אחרי הפתיחה של 5:0 מצד הניינרס והטעות המביכה של וושינגטון בסיום ההארכה מול הג׳איינטס. אבל מבחינתי זה בדיוק המקום שבו צריך להפריד בין התוצאה לבין המחיר. סן פרנסיסקו בהחלט קבוצה טובה יותר, אבל אנחנו כבר מקבלים יותר מטאצ׳דאון עם קוורטרבק כמו Jayden Daniels, ובמשחק שהשוק עצמו עדיין מתמחר יחסית קרוב מבחינת הסיכוי לכיסוי.

Daniels הוא גם הסיבה המרכזית שאני מוכן לקחת את הנקודות. הוא חזר מפציעת המרפק ובשבוע שעבר רץ ל־103 יארד ושני טאצ׳דאונים, וזה בדיוק סוג הקוורטרבק שיכול לשמור אנדרדוג בתוך המספר גם כשההתקפה לא עובדת בצורה מושלמת. הוא מסוגל להפוך דרייב תקוע לנקודות עם הרגליים, ובספרד של 7.5 זה משמעותי מאוד. וושינגטון אמנם מאכזבת השנה, משחק המסירה שלה לא מספיק יעיל וההגנה סופגת כמעט 30 נקודות למשחק, אבל היא גם לא קבוצה חסרת כישרון. היא טובה יחסית מול הריצה, יש לה הרבה ותיקים, והיא מגיעה לספוט שבו כמעט אף אחד לא מצפה ממנה לתת פייט.

מצד שני, אין ספק שהניינרס הם הצד המסוכן בהרבה. Brock Purdy משחק ברמת MVP עם 13 טאצ׳דאונים מול שני איבודים בלבד, סן פרנסיסקו מדורגת גבוה כמעט בכל קטגוריה, והיא גם קבוצה שמסוגלת לנצח משחקים מכוערים כמו שראינו מול סיאטל. בנוסף, זה מאצ׳אפ לא פשוט עבור Daniels — הניינרס משחקים הרבה zone coverage, וזה משהו שהוא התקשה מולו, והם כמעט לא מאפשרים מהלכים אקספלוסיביים. אם וושינגטון נופלת לפיגור של שני סקור מוקדם, זה יכול להפוך מהר מאוד למשחק שבו ההגנה שלה פשוט לא מצליחה לרדת מהמגרש.

הקאונטר כאן כבד מאוד, כי יש גם מודלים שנותנים לסן פרנסיסקו יתרון דו־ספרתי, והניינרס בהחלט מסוגלים לנצח 29:14 או משהו באזור הזה. אבל אני עדיין חושב שהשוק כבר תימחר יותר מדי את הסיפור של "5:0 מול קבוצה במשבר". סן פרנסיסקו גם פצועה, Deebo Samuel מוגבל, ובשבוע שעבר היא נראתה הרבה יותר אנושית. Commanders +7.5 מבחינתי. מבחינתי זה גם המספר החשוב — ב־+7 אני כבר הרבה פחות אוהב את זה.

אני חושב שהליין כאן זז קצת יותר מדי לכיוון שיקגו בגלל מה שראינו בשבוע שעבר. לפני שבוע 6 המספר היה באזור Bears -1.5, ועכשיו אנחנו כבר ב־-3, אחרי ש־Caleb Williams חזר ונראה מצוין מול אטלנטה. אבל בסוף שתי הקבוצות כאן 4:2, וניו אינגלנד מגיעה עם שלושה ניצחונות רצופים ועם Drake Maye שמשחק את הפוטבול הכי טוב בקריירה שלו. בשלושת המשחקים האחרונים הוא כבר עם 878 יארד, עשרה טאצ׳דאונים ואיבוד אחד בלבד, והפטריוטס סוף סוף נראים כמו התקפה שאפשר לסמוך עליה.

והמאצ׳אפ מול ההגנה של שיקגו דווקא מתאים להם. הברס אמנם נמצאים בטופ 10 בנקודות וביארדים שהם מאפשרים, אבל המספרים האלה קצת מטעים — הם מאפשרים 8.4 יארד לניסיון מסירה, כמעט הכי גרוע בליגה, וגם הגנת הריצה שלהם באזור המקום ה־24 עם 4.5 יארד לניסיון. Maye היה מצוין העונה דווקא מול ההגנות החלשות יותר, עם שבעה טאצ׳דאונים ואפס איבודים מול יחידות מהחצי התחתון של הליגה. גם קו ההתקפה, שהיה דאגה גדולה, החזיק מעמד מצוין לאחרונה ולא אפשר אפילו סאק אחד מול הפאס ראש של הג׳טס.

הסיבה העיקרית שאני אוהב את ניו אינגלנד עם הנקודות היא ההגנה. זאת היחידה היותר אמינה במשחק הזה — בערך 18.8 נקודות ו־300.8 יארד בלבד שהיא מאפשרת בממוצע, עם ביצועים טובים בדאון שלישי, ברד זון ובמניעת מהלכים גדולים. שיקגו בהחלט נראתה מצוין עם Williams בחזרה, כולל 305 יארד על 30 מ־36 מול אטלנטה, אבל עכשיו הוא מקבל הגנה הרבה יותר רצינית. עם טוטאל של 50.5, השוק מצפה למשחק יחסית גבוה בנקודות ובפער של סקור אחד, ובדיוק במשחק כזה שלוש הנקודות משמעותיות מאוד.

הקאונטר כאן כן רציני: Williams נראה חד מאוד, ושיקגו קלעה 90 נקודות בשני המשחקים שבהם הוא פתח וסיים. ניו אינגלנד גם מגיעה לשבוע קצר עם לא מעט פציעות, בעיקר בקו ההתקפה, וגם Carlton Davis מופיע בדוח הפציעות. אם ההגנה של הפטריוטס לא מצליחה להאט את Williams, המשחק יכול לברוח. אבל מבחינתי ההגנה של ניו אינגלנד והכושר הנוכחי של Maye מספיקים כדי להשאיר את זה צמוד. Patriots +3 מבחינתי, ואם אפשר למצוא +3.5, זה כמובן המספר שאני מעדיף.

אני חושב שהמספר כאן כבר זז קצת רחוק מדי לכיוון פיטסבורג. המשחק נפתח באזור Saints +1.5 עד +3, ועכשיו כבר רואים +3.5, ובמשחק נייטרלי בפריז זה משמעותי מאוד. ניו אורלינס אולי רשומה כקבוצה הביתית, אבל בפועל שתי הקבוצות כמעט 3,000 מייל מהבית, עם פתיחה מוקדמת מאוד לפי שעון ארה״ב ותנאים שלא באמת נותנים יתרון מבני לאף צד. בסוג כזה של משחק, שבו כל הפרטים הקטנים משתנים, אני מעדיף לקבל יותר מפילד גול עם האנדרדוג.

גם ניו אורלינס הראתה שהיא דווקא מסתדרת לא רע מחוץ לבית. היא לקחה את דטרויט להארכה בשבוע הראשון, ניצחה בבולטימור, ועכשיו מגיעה אחרי ניצחון 34:27 על הג׳איינטס. Tyler Shough אמנם משחק עם פציעה ביד, אבל עדיין עומד על 12 טאצ׳דאונים מול חמישה איבודים, עם עוד 104 יארד ושני טאצ׳דאונים בריצה. Chris Olave כבר עם 580 יארד, וגם Jordyn Tyson עשוי לחזור. זה מספיק כדי להשאיר את המשחק צמוד, במיוחד מול פיטסבורג שגם משחק המסירה שלה רחוק מלהיות יציב.

מצד שני, הקאונטר ברור מאוד: ההגנה של הסיינטס חלשה. היא מאפשרת כמעט 30 נקודות למשחק, בזמן שפיטסבורג בטופ 10 ב־EPA נגד וב־success rate, עם 16 סאקים. Jaylen Warren גם נותן לסטילרס יתרון מאוד משמעותי על הקרקע, עם 5.5 יארד לניסיון ו־460 יארד העונה, וזה בדיוק המקום שבו ניו אורלינס עלולה להישבר. אם פיטסבורג מצליחה לשלוט בריצה ולהוריד את המשחק מהידיים של Aaron Rodgers, היא יכולה לבנות יתרון בלי להסתכן יותר מדי.

אבל זה גם בדיוק למה אני לא רוצה להניח 3.5 עם הסטילרס. ההתקפה שלהם עדיין לא מספיק עקבית, Rodgers משחק בתוך מערכת מסירה די מוגבלת, וגם שני קורנרים חשובים מופיעים בסימן שאלה. זה מרגיש הרבה יותר כמו משחק של 23:20 או 24:21 מאשר משחק שבו פיטסבורג בורחת. Saints +3.5 מבחינתי, וגם +3 עדיין בסדר, אבל 3.5 הוא המספר שאני באמת רוצה.

אני חושב שהצד הנכון כאן הוא קליבלנד, ובעיקר בגלל שהיחידה הכי טובה על המגרש היא ההגנה שלה. הבראונס בטופ 15 ב־EPA למהלך, במקום הרביעי ב־success rate allowed, שנייה בלחץ על הקוורטרבק, חמישית ב־sack rate וראשונה ב־tackles for loss. הם גם מאפשרים רק 20.3 נקודות למשחק, ועכשיו Mason Graham צפוי לחזור אחרי שהחמיץ את שני המשחקים האחרונים. מול התקפה כמו של טנסי, זה בדיוק המאצ׳אפ שאני רוצה לקחת.

כי עם כל הכבוד לניצחון של הטייטנס באינדיאנפוליס, ההתקפה שלהם עדיין אחת הגרועות בליגה. Cam Ward עם ארבעה טאצ׳דאונים וארבעה איבודים בלבד, 75.0 passer rating, ובשבוע שעבר זרק ל־102 יארד כשהקבוצה כולה סיימה עם 186 יארד. טנסי אחרונה בליגה במשחק המסירה ובתחתית כמעט כל מדד התקפי משמעותי, וגם ברד זון היא מתקשה לסיים דרייבים. מול הגנה של קליבלנד שמייצרת לחץ בלי סוף וממעטת מאוד לאפשר טאצ׳דאונים ברד זון, קשה לי לראות את Tennessee מגיעה לסקור גבוה.

גם חשוב להבין שזה לא כאילו אני אוהב את ההתקפה של קליבלנד. Deshaun Watson היה בסדר יותר מ־Ward העונה, עם 1,174 יארד, שבעה טאצ׳דאונים ושני איבודים, אבל הבראונס בעצמם מייצרים מעט מאוד התקפית. בדיוק בגלל זה אני מעדיף את ה־moneyline ולא ספרד. עם טוטאל באזור 36.5–38.5, זה מרגיש כמו משחק של 20:16 או אפילו 16:10, ובסוג כזה של משחק אני מעדיף פשוט לקחת את הקבוצה עם ההגנה הטובה יותר ולבקש ממנה רק לנצח.

הקאונטר כאן אמיתי: קליבלנד עצמה לא מזיזה את הכדור טוב, Watson כבר חטף שמונה סאקים במשחק אחד לאחרונה, ו־Jeffery Simmons בהחלט מסוגל להרוס דרייבים. טנסי גם מגיעה אחרי קאמבק יפה באינדיאנפוליס, כך שהיא לא קבוצה שבורה לגמרי. אבל כשהליין כמעט pick'em, אני לא רואה סיבה להמר נגד הפער ההגנתי. Browns ML -125 מבחינתי, ועד בערך -150 אני עדיין יכול לחיות עם זה.

אני חושב שהמספר כאן חשוב כמעט יותר מהצד עצמו. המשחק נפתח באזור Panthers -3.5 וכבר ירד ל־-3, אז אם אתה מחזיק Tampa +3.5 אתה יושב בצד הנכון של המספר הכי חשוב בפוטבול. וזה גם הגיוני בהתחשב באופי של המפגש הזה — בשנה שעברה שתי הקבוצות חילקו ביניהן שני משחקים שהוכרעו בפחות משלוש נקודות, ועכשיו אנחנו שוב מקבלים משחק בתוך הדיוויזיה שבו קשה לי לראות פער גדול בין הצדדים.

הסיבה השנייה שאני אוהב את טמפה עם הנקודות היא מצב הקוורטרבק. Jalon Daniels כבר הראה שהוא מסוגל להחזיק את ההתקפה, והבאקס היו בדרך לניצחון שני רצוף איתו לפני הקריסה מול פיטסבורג ברבע הרביעי. אבל אם Baker Mayfield באמת חוזר, זה כבר משנה את התמונה עוד יותר. לפי ההערכות, אם הוא בריא ולא מוגבל, המספר האמיתי של המשחק הזה כנראה קרוב יותר ל־Carolina -1.5 או -2 מאשר -3.5. כלומר, אם אתה מחזיק +3.5 ובייקר משחק, יש כאן ערך אמיתי שנוצר עוד לפני שהכדור נבעט.

מצד שני, אי אפשר להתעלם מכמה טוב קרוליינה נראית כרגע. Bryce Young מוביל את הליגה עם כמעט 310 יארד במסירה למשחק, עם 11 טאצ׳דאונים מול שני איבודים, ו־Chuba Hubbard מגיע אחרי שני משחקים רצופים של מעל 100 יארד. בשבוע שעבר הפנתרס שלטו בפילדלפיה עם 399 יארד התקפיים וניצחו 25:14. הם גם האלופים המכהנים של הבית, בבית, עם שני ניצחונות רצופים. אם טמפה לא מצליחה לייצר לחץ על Young או לעצור את Hubbard, היא יכולה למצוא את עצמה שוב רודפת אחרי המשחק.

הקאונטר כאן כבד מאוד בגלל שטמפה פשוט לא מכסה מספרים כבר תקופה ארוכה — 1:14 נגד הליין ב־15 המשחקים האחרונים לפי הנתונים כאן — וההתקפה עדיין לא יציבה. אבל זה משחק דיוויזיה, הבאקס מגיעים נואשים, ההגנה שלהם הראתה שיפור עם חמישה סאקים בשבוע שעבר, וה־+3.5 משמעותי מאוד במשחק שאני מצפה שיהיה צמוד. Buccaneers +3.5 מבחינתי, והייתי רוצה לנעול את המספר הזה לפני שהוא יורד ל־+3.

אני חושב שזה אחד המשחקים שבהם המספר כבר קצת מפחיד, אבל אני עדיין מבין למה השוק הולך חזק לכיוון יוסטון. הטקסנס פתחו 0:4, אבל מאז ניצחו פעמיים ברצף, ו־C.J. Stroud משחק ברמה גבוהה מאוד — 1,714 יארד, תשעה טאצ׳דאונים ורק איבוד אחד, עם passer rating של 100.9. עכשיו הוא גם מקבל עוד נשקים: Marvin Harrison Jr. הגיע בטרייד ו־Tank Dell אמור לחזור לראשונה מאז דצמבר 2024. מול הגנה של הג׳איינטס שנמצאת רק במקום 22 ב־EPA נגד המסירה, זה מאצ׳אפ שיוסטון אמורה להיות מסוגלת לנצל.

המאצ׳אפ שאני אפילו יותר אוהב הוא בצד השני. Will Anderson Jr. כבר עם 7.5 סאקים, Danielle Hunter לידו, וזה כנראה צמד ה־edge הכי מסוכן שהג׳איינטס פגשו השנה. ניו יורק כבר עם 11 איבודים העונה, והיא עדיין לא באמת יודעת מי הקוורטרבק שלה. Jameis Winston מגיע אחרי משחק של 152 יארד ושני איבודים, ו־J.J. McCarthy אמנם נכנס והראה משהו עם 243 יארד, אבל גם זה אומר שיש חוסר יציבות בעמדה הכי חשובה. מול פרונט כזה, על הכביש, זה בדיוק המקום שבו סאקים, פאמבלים ושדות קצרים יכולים להפוך משחק צמוד לכאורה להפרש דו־ספרתי מהר מאוד.

הקאונטר כאן הוא המספר עצמו, והוא משמעותי. הג׳איינטס 4:2 נגד הליין, קלעו לפחות 27 נקודות בשלושה משחקים רצופים, וגם בשבוע שעבר חזרו מפיגור 34:10 עד 34:27 והחזיקו בכדור עם הזדמנות מאוחרת. בנוסף, ההגנה שלהם כן טובה בכמה אזורים, כולל מקום חמישי ביארדים למסירה שהיא מאפשרת. ויש כמה מודלים שממש לא אוהבים את המחיר הנוכחי — חלקם מעריכים את המשחק קרוב יותר ל־Houston -5 עד -7, כלומר -10 כבר דורש מהטקסנס לא רק לנצח, אלא לשלוט.

אבל בסוף, אני כן מעדיף את יוסטון בגלל הפער בקוורטרבק, הפאס ראש והכיוון שאליו שתי הקבוצות הולכות כרגע. ניו יורק גם 0:13:1 ב־14 משחקי החוץ האחרונים שלה כאנדרדוג, וזה לא משהו שקל להתעלם ממנו. Texans -10 מבחינתי, אבל זה כבר הקצה העליון של מה שאני מוכן לקחת. אם אפשר למצוא -9.5, אני מעדיף את זה משמעותית, וב־10.5 כבר הייתי יורד מההימור.

אני חושב שזה ספוט מאוד קשה לאינדיאנפוליס, גם בגלל המאצ׳אפ וגם בגלל כל מה שעבר עליה בחודש האחרון. הקולטס עברו רצף של משחקים צמודים וקשים מול קנזס סיטי ויוסטון, טסו ללונדון, חזרו למשחק חוץ בפיטסבורג ואז הפסידו בבית לטנסי שהייתה עד אז ללא ניצחון. עכשיו הם שוב יוצאים למשחק חוץ, בזמן שמינסוטה מגיעה רעננה אחרי bye. זה בדיוק סוג הפער בסיטואציה שאני כן מייחס לו חשיבות, במיוחד מול הגנה פיזית ואגרסיבית כמו זו של Brian Flores.

והמאצ׳אפ של Daniel Jones מול ההגנה הזאת מפחיד אותי מאוד. מינסוטה ראשונה בליגה ב־EPA נגד המסירה וב־success rate נגד המסירה, ומפעילה בליץ בקצב חריג של כמעט 67% — הרבה יותר מכל קבוצה אחרת. Jones כבר התקשה מאוד מול וושינגטון, שגם היא משחקת הרבה בליץ, עם פחות מ־150 יארד, איבוד וכמה מהלכים שהיו קרובים להפוך לאיבודים נוספים. מול לחץ העונה הוא כבר עם שבעה turnover-worthy plays. אם Jonathan Taylor לא מצליח לייצר משחק ריצה יציב ולהוריד ממנו את הלחץ, אני פשוט לא רואה איך ההתקפה הזאת מייצרת מספיק נקודות.

ומהצד השני, מינסוטה גם מגיעה בריאה יותר מאי פעם העונה. Jordan Mason צפוי לחזור, Jordan Addison ו־Christian Darrisaw כבר חזרו, וגם T.J. Hockenson עשוי להיות זמין. זה אומר ש־Kyler Murray סוף סוף מקבל כמעט את כל הכלים שלו, כולל כמובן Justin Jefferson, מול סקנדרי של אינדיאנפוליס שלא נראה טוב וגם עלול להיות בלי Sauce Gardner. הקולטס סופגים בערך 27 נקודות למשחק ונמצאים בתחתית הליגה ב־EPA וב־success rate בהגנה, כך שגם אם ההתקפה של מינסוטה לא הייתה מדהימה השנה, זה ספוט שבו היא אמורה להיות מסוגלת לייצר יותר מהרגיל.

הקאונטר כאן כן משמעותי: מינסוטה משחקת הרבה משחקים נמוכים בנקודות, ההתקפה שלה עדיין לא באמת הוכיחה שהיא מסוגלת לברוח מיריבות, ו־Jonathan Taylor תמיד יכול לקצר משחק ולהפוך ספרד של טאצ׳דאון למאוד מסוכן. גם השוק עצמו לא בהכרח אוהב את ה־-6.5, ויש מודלים שרואים משהו כמו 24:20. אבל השילוב של מנוחה, בריאות, יתרון הגנתי ומאצ׳אפ רע מאוד ל־Jones גורם לי ללכת עם הבית. Vikings -6 מבחינתי, ועד -6.5 אני עדיין יכול לחיות עם זה.

אני חושב שהמאצ׳אפ כאן מתחיל דווקא על הקרקע. מצד אחד יש לנו את Christian McCaffrey ומצד שני את Bijan Robinson, שניים מהרצים הכי טובים בליגה, אבל שניהם פוגשים הגנות שמצטיינות בדיוק בתחום הזה. סן פרנסיסקו במקום השביעי גם נגד הריצה וגם ביארדים לניסיון שהיא מאפשרת, ואטלנטה אפילו רביעית ושישית בהתאמה. לכן אני לא מצפה שאף אחת מהקבוצות תוכל פשוט לרוץ בלי הפסקה ולשלוט במשחק. זה גם אחד הדברים שגורמים לי לחשוב שהטוטאל של 49.5 אולי מעט גבוה מדי.

אבל אם המשחק עובר לידיים של הקוורטרבקים, היתרון בעיניי עובר בצורה ברורה לסן פרנסיסקו. Brock Purdy משחק כרגע ברמת MVP — 14 טאצ׳דאונים מול שני איבודים בלבד, passer rating של 118.1, והניינרס 6:0 עם הפרש נקודות של +67. אטלנטה אמנם מקבלת בחזרה את A.J. Terrell, וזה משמעותי מאוד לסקנדרי, אבל עדיין מדובר בהגנה שיכולה להיפגע מול קוורטרבק שמוציא את הכדור מהר ומעניש רוטציות מאוחרות. מצד שני, צריך לזכור שחדר התופסים של סן פרנסיסקו דליל מאוד: Deebo Samuel בחוץ, כמה תופסים על IR וגם Mike Evans בספק, כך שחלק גדול מהעומס שוב ייפול על McCaffrey ו־George Kittle.

הסיבה שאני עדיין נוטה לצד של הניינרס היא שהקבוצה הזאת פשוט הרבה יותר יציבה כרגע. היא בלתי מנוצחת, Purdy משחק ברמה גבוהה, והיא כמעט תמיד מוצאת דרך לנצח גם כשהסגל לא מושלם. אטלנטה, לעומת זאת, מגיעה אחרי שני הפסדים צמודים ומחזיקה גם במאזן איבודים שלילי של מינוס חמש. אם המשחק הופך לקרב שבו כל פוזשן חשוב, אני מעדיף את הקבוצה שפחות נותנת את הכדור בחינם. ועדיין, עם שתי הגנות חזקות נגד הריצה והמחסור בנשקים של סן פרנסיסקו, קשה לי לראות כאן משחק שמתפוצץ בקלות לאזור ה־50 פלוס.

הקאונטר כאן משמעותי: הליין כבר ירד מ־49ers -4.5 לאזור -2.5 עד -3, כלומר כסף נכנס על אטלנטה. הפלקונס משחקים בבית בפעם השלישית ברציפות, רצים ל־5.07 יארד לניסיון, וסן פרנסיסקו מגיעה מזרחה לשעת פתיחה מוקדמת עם bye שמחכה לה בשבוע הבא. לכן אני לא רוצה לשלם יותר מדי על הניינרס. 49ers -2.5 מבחינתי, אבל ב־-3 זה כבר פחות אטרקטיבי. בנוסף, אני בהחלט אוהב גם את Under 49.5 כמבט נוסף על המשחק.

אני חושב שהפער בעמדת הקוורטרבק הוא הדבר שהכי קשה להתעלם ממנו כאן. Geno Smith משחק פוטבול נקי מאוד עם שבעה טאצ׳דאונים מול איבוד אחד בלבד, בזמן ש־Malik Willis כבר על שני טאצ׳דאונים מול ארבעה איבודים, ובשבוע שעבר לבד היה אחראי לשלושה איבודים. מיאמי עדיין 0:5, קולעת בערך 14 נקודות למשחק ונראית כמו אחת ההתקפות החלשות בליגה. מול קבוצה שגם ככה לא מייצרת הרבה נקודות, כל איבוד נוסף יכול להיות ההבדל בין משחק צמוד לבין יתרון של שני סקור.

ומהצד השני, ההגנה של הג׳טס היא כנראה היחידה הכי טובה על המגרש. ניו יורק מאפשרת רק 20.3 נקודות למשחק, מקום שביעי בליגה, וגם בשבוע שעבר בניו אינגלנד הכריחה את הפטריוטס לעבוד קשה בשביל 26 נקודות. עכשיו היא עוברת מ־Drake Maye ל־Willis, וזה מאצ׳אפ הרבה יותר נוח. גם ההגנה של מיאמי לא מייצרת מספיק לחץ, וזה נותן ל־Geno את התנאי שבו הוא הכי טוב — זמן בכיס ואפשרות לעבוד בסבלנות. במשחק שהטוטאל שלו כבר ירד לאזור 38.5, אני מעדיף את הקבוצה עם הקוורטרבק היציב יותר וההגנה הטובה יותר.

כן חשוב להגיד שגם הג׳טס עצמם לא בדיוק מכונה התקפית. הם קלעו 17 ו־19 בשני המשחקים האחרונים, הם רק 2:4 נגד הליין, ובמשחק עם טוטאל כל כך נמוך כל חצי נקודה בספרד הופכת למשמעותית. תוצאה כמו 20:16 לגמרי על השולחן, ובמצב כזה -4.5 כבר מפסיד. Willis גם יכול לייצר כמה מהלכים לא מתוכננים עם הרגליים ולהפוך דרייבים מתים לנקודות, וזה בדיוק הסוג של דבר שיכול לשמור אנדרדוג בחיים.

אבל בסוף, קשה לי לקחת את מיאמי עד שהיא מראה שהיא באמת מסוגלת לשחק משחק שלם בלי שההתקפה מתפרקת. ניו יורק נראית כרגע טובה יותר משני צדי הכדור, משחקת בבית, ובשני הניצחונות שלה העונה ניצחה בפער של לפחות חמש נקודות. Jets -4.5 מבחינתי, ועד -5.5 אני עדיין יכול לחיות עם זה.

אני חושב שהמספר כאן נותן יותר מדי קרדיט למאזן של דנבר ופחות מדי למה שאנחנו באמת רואים על המגרש. הברונקוס 4:2, אבל כל ארבעת הניצחונות שלהם הגיעו בהפרש של שבע נקודות או פחות, ובשבוע שעבר הם ניצחו את סיאטל 17:14 בהארכה למרות 168 יארד התקפיים בלבד. Bo Nix סיים עם 107 יארד בלי טאצ׳דאון, ודנבר נמצאת במקום ה־31 בליגה ביארדים למהלך. זאת פשוט לא התקפה שאני רוצה לראות נותנת יותר מפילד גול בחוץ, במיוחד כשהיא עברה את רף 23 הנקודות רק פעם אחת בשישה משחקים.

וזה גם לא רק עניין של Nix. כל ההתקפה עובדת כרגע עם מרווח טעות כמעט אפסי, וגם המעבר של Sean Payton בחזרה ל־play-calling עדיין לא פתר את הבעיה. דנבר ניצחה את סיאטל בעיקר בזכות ההגנה והטעויות של Sam Darnold, לא בגלל שההתקפה פתאום התעוררה. עכשיו היא פוגשת Arizona שרק בשבוע שעבר החזיקה את הראמס על 16 נקודות ו־286 יארד וניצחה 18:16. Jacoby Brissett לא היה מדהים, אבל הוא עשה מספיק, ו־Chad Ryland סחב את הקבוצה עם שישה פילד גולים. מול התקפה כמו של דנבר, יכול להיות שזה שוב יספיק.

מצד שני, גם אריזונה רחוקה מלהיות צד שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות. היא 2:4 עם הפרש נקודות שלילי גדול, Brissett כבר עם שישה איבודים העונה, ו־Jeremiyah Love עדיין מתמודד עם פציעת קרסול. דנבר גם מגיעה עם עשרה ימי מנוחה, וההגנה שלה כן מסוגלת להשתלט על משחקים עם 18 סאקים ו־passer rating נמוך מאוד שהיא מאפשרת ליריבות. אם הפרונט שלה משתלט על הקו של Arizona ומכריח את Brissett להחזיק את הכדור, המשחק יכול ללכת בדיוק לכיוון שדנבר רוצה.

אבל בסוף, אני חוזר למספר. אני פשוט לא חושב שההתקפה של דנבר טובה מספיק כרגע כדי להצדיק -4.5 בחוץ, במיוחד במשחק שאני מצפה שיהיה נמוך וצמוד. אם Arizona יכולה להישאר באזור 17–20 נקודות, זה כבר שם המון לחץ על Nix לייצר יותר ממה שהוא הראה עד עכשיו. Cardinals +4.5 מבחינתי, וגם +3.5 עדיין בסדר מבחינתי.

אני חושב שהמספר כאן קצת גדול מדי בהתחשב באיך שלאס וגאס משחקת העונה. הריידרס אמנם מגיעים עם שלושה הפסדים רצופים, אבל שניים מהם היו בשלוש נקודות בלבד מול קנזס סיטי ובאפלו, ובשישה משחקים הם הפסידו ביותר מפילד גול רק פעם אחת. הם גם 5:1 נגד הליין העונה, ובבית נראים תחרותיים הרבה יותר ממה שהמאזן שלהם אולי מרמז. מול ראמס שמגיעים ב־2:4, אחרי שני הפסדים רצופים ושלושה הפסדים בארבעת האחרונים, לקבל יותר מטאצ׳דאון קטן מרגיש לי שווה לקחת.

גם המצב של הראמס לא בדיוק מעודד. Puka Nacua חזר, אבל Davante Adams נכנס ל־IR, Myles Garrett בחוץ וגם Trent McDuffie חסר. Matthew Stafford עדיין מסוגל לייצר מהלכים גדולים, אבל הוא בן 38, עם 11 טאצ׳דאונים מול שישה איבודים, ועכשיו הוא צריך להתמודד עם פרונט שיכול לשלוח עליו את Maxx Crosby, Quay Walker ו־Nakobe Dean. אם לאס וגאס מצליחה לייצר לחץ בלי להתחייב לבליצים כבדים, זה בדיוק סוג המשחק שבו לוס אנג׳לס יכולה להיתקע באזור ה־20 ומשהו נקודות.

ומהצד השני, Kirk Cousins משחק הרבה יותר טוב ממה שמקבלים עליו קרדיט. הוא כבר עם 14 טאצ׳דאונים מול חמישה איבודים, passer rating של 98.0, ובשבוע שעבר זרק ל־313 יארד. עם טוטאל באזור 47.5–48.5, השוק מצפה לכך ששתי הקבוצות יצליחו לייצר נקודות, ובמשחק כזה 5.5 או 6 נקודות זה מרווח משמעותי מאוד. Vegas לא צריכה לנצח — היא רק צריכה להישאר בתוך סקור אחד, וזה בדיוק מה שהיא עושה כמעט כל העונה.

הקאונטר כאן הוא שמשחק הריצה של הריידרס כמעט לא קיים, ולכן אם Cousins מוריד רמה, כל ההתקפה יכולה להיעלם מהר מאוד. הראמס גם עדיין מייצרים מעל 400 יארד למשחק, כך שיש כאן קבוצה עם תקרה התקפית גבוהה יותר ממה שהמאזן שלה מספר. אבל עם כל הפציעות של לוס אנג׳לס, היכולת של וגאס להישאר במשחקים, והמספר עצמו, Raiders +5.5 מבחינתי. ואם אפשר למצוא +6, אני כמובן מעדיף את זה.

אני חושב שהדבר שהכי מושך אותי כאן הוא שגרין ביי פשוט נראית כמו הקבוצה החמה יותר כרגע, ועדיין מקבלת יותר מפילד גול. הפאקרס ניצחו וכיסו שלושה משחקים ברציפות, וההגנה של Jonathan Gannon הפכה לאחת היחידות הכי טובות בליגה — רק 11.3 נקודות בממוצע למשחק ומקום ראשון ב־defensive DVOA. זה משמעותי במיוחד מול Jared Goff, כי הסקנדרי של Green Bay מדורג מצוין בכיסוי ויכול להכריח אותו לקחת את המסירות הקצרות במקום לייצר מהלכים גדולים.

ומהצד השני, המאצ׳אפ של Jordan Love מול ההגנה של דטרויט נראה מצוין. הליונס נמצאים בתחתית הליגה גם ב־EPA נגד המסירה וגם נגד הריצה, ומאפשרים 5.6 יארד למהלך. Love כבר על 280.7 יארד למשחק, עם 24 השלמות של 20 יארד ומעלה, ובשלושת השבועות האחרונים הוא משחק הרבה יותר חד עם 8.2 יארד לניסיון ו־passer rating של 101.8. Josh Jacobs גם חוזר, כך שדטרויט לא יכולה פשוט להתמקד במשחק המסירה. Green Bay גם קלעה לפחות 27 נקודות בארבעה מחמשת המפגשים האחרונים מול Detroit, אז אני בהחלט רואה אותה מגיעה שוב לאזור הזה.

מצד שני, זאת עדיין דטרויט בבית, עם אחת ההתקפות הכי טובות בליגה. הליונס קלעו כבר 164 נקודות למרות ששיחקו משחק אחד פחות מכמה מהקבוצות שמעליהם, והם 5:0 לאובר העונה. Jared Goff גם משחק פוטבול כמעט מושלם מבחינת שמירה על הכדור — 1,400 יארד בלי איבוד בחמשת המשחקים הראשונים — וזה חשוב מאוד מול הגנה של Green Bay שרוצה לחיות על turnovers. זאת גם הסיבה שאני מבין לגמרי למה הטוטאל הגיע ל־53.5: דטרויט כבר הייתה מעורבת בארבעה משחקים של לפחות 60 נקודות, ואם Green Bay מצליחה לנצל את ההגנה החלשה שלה, אנחנו יכולים לקבל כאן shootout אמיתי.

הקאונטר על הפאקרס הוא הפציעות — Love מוגבל עם הגב, וגם Christian Watson ו־Matthew Golden לא לגמרי בריאים — ובמשחק עם טוטאל כל כך גבוה, יתרון הבית והיעילות של Goff יכולים בהחלט להיות ההבדל. אבל עם איך שגרין ביי משחקת כרגע, אני מעדיף לקבל את הנקודות. Packers +3.5 מבחינתי, וזה מספר שאני ממש רוצה ולא הייתי ממהר לרדת ל־+2.5. בנוסף, אני כן אוהב גם את Over 53.5, ועד 54.5 עדיין הייתי בסדר איתו.

אני חושב שהליין כאן מאוד מעניין כי הוא דורש מאיתנו להתעלם רגע מהרקורד ולהסתכל על המאצ׳אפ. קנזס סיטי 5:0, נראית שוב כמו קבוצה ברמת אליפות, ועדיין מקבלת +2.5 בחוץ. זה אומר שהשוק נותן המון כבוד ל־Seattle ול־Lumen Field, למרות שהסיהוקס הפסידו שלושה מארבעת המשחקים האחרונים. נכון, בשבוע שעבר הם היו הרבה יותר טובים מדנבר כמעט בכל מדד — 353 יארד מול 168 ו־24 פירסט דאונס מול 13 — אבל שני איבודים של Sam Darnold, חמישה סאקים ועבירות הרגו אותם. זאת לא בהכרח אינדיקציה שקבוצה שלמה נשברה, אבל זו כן אינדיקציה לכך שהטעויות של Darnold כרגע אמיתיות.

ומהצד השני, Kansas City מציגה פרופיל כמעט מושלם למשחק כזה. Patrick Mahomes נראה שוב חד מאוד, Kenneth Walker III מוביל את הליגה עם 665 יארד על הקרקע, והצ׳יפס נמצאים בטופ 5 כמעט בכל מדד משמעותי משני צדי הכדור. ההגנה שלהם מאפשרת מעט מאוד מהלכים אקספלוסיביים, והם גם אחת הקבוצות הכי טובות בליגה בשמירה על הכדור. כשאתה נכנס למשחק שהטוטאל שלו כבר ירד לאזור 42.5, זה בדיוק מה שאני רוצה — פחות פוזשנים, פחות כאוס, וקבוצה שמענישה אותך אם אתה נותן לה שדה קצר.

המאצ׳אפ שיכול להפוך את המשחק כן נמצא בפרונט של סיאטל. Mike Macdonald יודע בדיוק איך לתקוף את Mahomes בלי לשלוח בליצים מטורפים — לייצר לחץ עם ארבעה ולהכריח אותו לעבוד בסבלנות. ואם מצב ה־LT של קנזס סיטי עדיין בעייתי, זה באמת יכול להיות המקום שבו Seattle לוקחת שליטה, במיוחד בבית עם הרעש. מצד שני, אם KC מצליחה להחזיק את הכיס מספיק זמן ולרוץ עם Walker, היא יכולה לנטרל חלק גדול מהיתרון הזה.

הקאונטר כאן אמיתי כי Seattle עדיין קבוצה מצוינת, מגיעה עם עשרה ימי מנוחה, ובבית אחרי משחק שבו היא בעצם ניצחה כמעט בכל קטגוריה חוץ מהלוח. אבל קשה לי לעבור על זה שהקבוצה הבלתי מנוצחת מקבלת נקודות במשחק שהרבה מודלים בכלל מתמחרים כ־pick'em. Chiefs +2.5 מבחינתי, וגם +1.5 עדיין בסדר מבחינתי. אם יש moneyline באזור פלוס, זה גם מעניין מאוד.

אני חושב שהסיפור כאן מתחיל ונגמר בעמדת הקוורטרבק. שתי הקבוצות מגיעות ב־2:4 ולמעשה חייבות את המשחק הזה כדי להישאר רלוונטיות ב־NFC East, אבל פילדלפיה עושה את זה בלי Jalen Hurts, שנמצא ב־IR בגלל בעיית קרישי הדם, ו־Tanner McKee מקבל את המושכות. וזה משמעותי במיוחד כי ההתקפה הזאת כבר הייתה מהחלשות בליגה גם עם Hurts — בתחתית ה־NFL ב־EPA למהלך, success rate ויארדים למהלך. עכשיו מוסיפים לזה קו התקפה שכבר איבד את Lane Johnson ואת Landon Dickerson, ועוד סימני שאלה סביב Saquon Barkley, וקשה לי לראות מאיפה מגיעה קפיצה התקפית.

מהצד השני, דאלאס רחוקה מלהיות מושלמת. היא הפסידה שלושה מארבעת המשחקים האחרונים, ובשבוע שעבר נראתה רע מול גרין ביי עם שני איבודים מוקדמים של Dak Prescott, 11 עבירות ל־108 יארד ואפס נקודות במחצית הראשונה. אבל גם בתוך כל זה יש לה עדיין יתרון ברור בכישרון ההתקפי. Dak כבר עם 1,639 יארד, CeeDee Lamb עם 48 תפיסות, Javonte Williams עם שמונה טאצ׳דאונים, ולפחות יש לקאובויס דרך ברורה לייצר נקודות דרך משחק המסירה. פילדלפיה, לעומת זאת, נמצאת כרגע במקום שבו גם ההגנה שלה נאלצת לשחק יותר מדי פוזשנים בגלל חוסר היכולת של ההתקפה להחזיק בכדור.

המספר גם חשוב כאן. המשחק התחיל באזור Cowboys -4.5 עד -5.5 וכבר זז לכיוון -6, כך שאם אתה מחזיק -4.5 יש לך מחיר הרבה יותר טוב מהשוק. ועדיין, אני מבין למה יש מי שמעדיף רק את ה־moneyline — זה משחק יריבות, בחוץ, בפריים טיים, ודאלאס בעצמה לא הראתה שהיא קבוצה שאפשר לסמוך עליה שתנצח בצורה נקייה. בנוסף, Dak היה הרבה פחות יעיל בשני משחקי החוץ שלו באוויר הפתוח, ואם Barkley חוזר, פילדלפיה יכולה לפחות לנסות להאט את המשחק ולהוריד את הלחץ מ־McKee.

הקאונטר כאן משמעותי מאוד כי כמה מודלים באמת רואים ניצחון של דאלאס בפער של רק שלוש עד ארבע נקודות, וזה בדיוק האזור שבו -4.5 מתחיל להיות מסוכן. אבל אם אני מסתכל על שתי הקבוצות כרגע, הפער בקוורטרבק, בעומק ההתקפי וביציבות פשוט גדול מדי בשבילי. Cowboys -4.5 מבחינתי, ועד -5.5 אני עדיין יכול לחיות עם זה. ב־-6 כבר הייתי הרבה יותר זהיר ומעדיף את ה־moneyline.